תפריט נגישות

סרן ארנון פלאי ז"ל

ארנון פלאי
בן 27 בנפלו
בן שרה ומתתיהו
נולד בכפר סבא
בט"ז באלול תשט"ו, 3/9/1955
התגורר במחנים
שרת בחיל השריון
יחידה: גד' 398
נפל בעת שירותו
בל' בניסן תשמ"ב, 23/4/1982
מקום נפילה: הרצליה
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: הרצליה

קורות חיים

ארנון נולד בשבת, ט"ז באלול תשט"ו (3.9.1955), להוריו שרה ומתתיהו-טודי בבית היולדות שבכפר סבא, וכל ימיו, עד לגיוסו לצבא גדל בהרצליה.

כבן למשפחה שעלתה לארץ-ישראל עם עליית תלמידי הגר"א, לפני 150 שנים, ולהורים שלחמו בשורת "לוחמי חירות ישראל" להקמת מדינה עברית. הייתה לארנון עוד משחר ילדותו מודעות גבוהה לערכים של אהבת עמו ומולדתו. ארנון למד בבית הספר הממלכתי "ברנר", ומגיל צעיר הצטרף לתנועת "מחנות העולים" והתנדב להדריך בשכונת מצוקה בהרצליה. ארנון זכה לחגוג ביום ט"ז באלול תשכ"ח את בר המצווה שלו בירושלים המשוחררת שבתוך החומות, בבית הכנסת הרמב"ן, שבסמוך לחורבת רבי יהודה החסיד שאבות אבותיו גאלוה מחורבנה 131 שנים קודם לכן, וארנון ראה בכך אות וצו להמשכיות תנופת ההישתרשות של עם ישראל במכורתו. עם סיום בית הספר היסודי, החליט ארנון להמשיך את למודיו בבית הספר להנדסאים של אוניברסיטת תל-אביב במגמת הכימיה. במקביל הוא המשיך את פעילותו ב"מחנות העולים" והיה למרכז המחנה של התנועה בהרצליה ומארגני גרעין "אגמון", שהיה אמור להתגייס לנח"ל. ארנון נאבק על-כך שהגרעין ייועד ליסוד קבוץ חדש בבקעת הירדן, אולם משנקבע בתנועה שהגרעין יתגבר את קבוץ מחניים בגליל, קבל ארנון את ההכרעה והתמסר לארגון וגבוש הגרעין.

עם סיום הכיתה השמינית בבית הספר להנדסאים היה ארנון אמור לקבל כשאר התלמידים דחיית גיוס לשנתיים לשם סיום לימודי ההנדסאות. אולם ארנון החליט להעדיף את גיוסו לצבא, כדי לא להיפרד מחבריו לגרעין "אגמון". ובקיץ תשל"ג (1973), הגיע הגרעין לקבוץ מחניים לשל"ת מוקדם.

הגרעין החל את הטירונות בנח"ל בשלהי מלחמת "יום הכיפורים", ועם סיום הטירונות הוצב הגרעין בהאחזות גיתית בבקעת הירדן.

ארנון שימש בתקופה זו כמזכיר הגרעין, ובמקביל ביצע מארבים ליליים מרובים על שפת הירדן. עם סיום השלב הזה, הועברו חלק מחיילי הנח"ל לחיל השריון. ארנון עבר את האימון הבסיסי בג'וליס, והוצב בסיני. לאחר האימון הבסיסי בגדוד שריון נשלח ארנון לקורס מפקדי טנקים ולאחר מכן המשיך בקורס קציני שריון שאתו סיים בסיני ביום השריון בסתיו תשל"ז (שלהי 1976) בהצלחה והוצב כמפקד מחלקה בגדוד בסיני, גדוד שהפך לביתו למשך למעלה משנתיים ימים. ארנון התקדם לתפקיד של מפקד פלוגה בגדוד והתבלט בכישוריו המקצועיים, הפיקודיים והאנושיים כאחד ויצר מסגרת יחסים מיוחד פקודיו, בין אם היו חיילי ישיבות ההסדר או חיילים שהגיעו משכבות מצוקה ומערי פיתוח, כשהוא מקפיד ומטפח את אחוות הלוחמיים בהאמינו שהחברות והרעות הם הדבק המלכד את הצוות הלוחם והם שיעמדו לו ביום פקודה.

מפקדיו של ארנון ליוו את מסלולו הצבאי בעין בוחנת והכירו ביכולת הצפונה בו כך שכבר בשנת 1978 רק כשנתיים לאחר שהוא עצמו סיים את קורס קציני השריון נקרא על ידי מפקד גייסות השריון למלא את התפקיד האחראי של מפקד פלוגה בקורס קציני השריון. ארנון מתלבט אך החליט ליטול על עצמו את התפקיד וזאת כפי שהגדיר הוא עצמו "כי יינתן לו האתגר להכשיר קצינים לעם ישראל" והוא עובר לחטיבת המפקדים בביר-תמדה. ביום השואה תשל"ט (24.4.1979) החליט ארנון לתת סיכוי נוסף לצוער שהיה אמור להיות מודח מהקורס ויצא אישית לביצוע תרגיל באש חיה כשהוא יושב חשוף על הגנן אשר מחוץ לצריח התא. כדור מקלע מזחל"מ הסיוע פגע בו קשות בקנה הנשימה, במיתרי הקול ובלסת.

על אף מצבו החמור סרב ארנון להעזר וירד בכוחות עצמו מהטנק ופונה מיד במסוק לבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע. בו בלילה נותח בניתוח מאוד מסובך שהיה ראשון בסדרה ממושכת של ניתוחים וטיפולים שנתמשכו על פני כשנה וחצי. חברתו ולימים רעיתו - בתיה פינס מהרצליה ניצבה לידו בבית החולים כל אותה עת.

התנהגותו כקצין פצוע, גם באותם שבועות ראשונים שבכלל לא יכול היה לדבר ואף הרופאים לא ידעו עם אי פעם יחזור אליו כושר הדיבור הי לדוגמה לפיקודו, חבריו ומפקדיו שפקדו את בית החולים כל הזמן. שלושה מוקדים היו בחייו של ארנון והם בטחון ישראל, חנוך הנוער במיוחד בערי הפיתוח ויישוב הארץ. עם שיפור מצבו החליטו ארנון ובתיה בקיץ תש"מ (1980) לעלות לצפת וארנון התחיל לעבוד עם נוער. חרות לפיד שנפגש עימו בצפת מבחין בפוטנציאל הטמון בארנון ומבקש להביאו לחצור הגלילית להיות מרכז הנוער ולאחר מכן מנהל המתנ"ס בעיירה. ארנון משתלב במהירות בחיי העיירה על כל גילאיה ורובדיה כשמטרתו היא להביא לכך שבני העיירה עצמם יהיו אלו אשר בעתיד ינהלו ויפתחו את כל משורי חייהם ולא אנשים מבחוץ הבאים ונעלמים לאחר תקופת מה. במקביל מארגן ארנון עם חבריו מחיל השריון גרעין התישבותי המיועד לאכלס את נמרוד אשר במרומי רמת הגולן, למרגלות החרמון. באשר לצבא, ארנון אינו נכנע למגבלות בעקבות פציעתו והצליח במאבקו לחזור לשרות מלואים פעיל לתפקידו הקרבי-מפקד פלוגת שריון בחטיבת מלואים, אף כי נאלץ להשתמש באמצעים מאולתרים כדי להתגבר על קשיי הדיבור שנותרו לאחר כל הניתוחים והטיפולים. הוא חנך את אימוני החטיבה במתקן אימונים חדש בתקוע שבמדבר יהודה. אל מול נחל ארנון, שבעבר הירדן מזרחה, ממנו בא לו שמו. אולם, בסיני היא נתנה את אותותיה בשירות המילואים האחרון שלו. ארנון נספה ביום ל' בניסן תשמ"ב (23.4.1982) בשנת העשרים ושבע לחייו, לכשטבע בחוף הנכים בהרצליה. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבהרצליה.

בניית אתרים: