אמנון, בן אברהם ושמחה, נולד ב-4.2.1930 בתל- אביב. היה גבה-קומה, ירוק-עינים ויפה-תואר. עבד בדפוס. חיוכו המלבב, טוב- לבו, נאמנותו החברית, יחס-הכבוד לכל ואומץ-רוחו - עשוהו לרוח החיה בכל סביבתו. היה חדור רגש אהבה למולדת ולעם. חלם על בנין הארץ ותקומת המדינה וכל מאורע בחיי ישראל עורר בו חויות עמוקות, שנתן להם ביטוי ברשימותיו.

בחודש מאי 1948 התגייס לצבא ההגנה ושירת באחד מגדודי חיל-השריון. מתחילה היה נשקו ה"פיאט" ואחר- כך, משסיים קורס אלחוט, נעשה אלחוטאי בזחל. דרוך בטחון ואמונה הלך לכל קרב ובחזרו לביתו לחופשה קצרה, היה מרבה לספר בהתלהבות על הנצחונות ועל הכיבושים. בצאתו לפעולה היה משתדל להשפיע מבטחונו על הוריו הדואגים. "אני פלדה" - היה אומר לאמו. עמד לקבל חופשה, אך ויתר עליה וגם על האפשרות להשתחרר מהצבא, והעדיף להצטרף לשורות ה"קומנדו".

השתתף בכיבושי לוד, רמלה, וילהלמה, בהתקפות על באר-שבע ובכיבושה ונלחם בגבורה בכיבוש משטרת נגבה.

ביום 9.11.1948, לאחר שנכבש מבצר משטרת נגבה, עלה על גבעה, השקיף על הסביבה המשוחררת, כשכולו קורן משמחת הנצחון, וקרא לחבריו להמשיך בהתקדמות על עיראק א-סוידאן, אולם בעצם רגעי אושרו אלה נפגע הזחל שבו נסע על-ידי פגז אויב וחוט חייו הצעירים נותק.

בן 18 היה בנפלו. נקבר בכפר-ורבורג ביום 1.11.1948