אמיר, בן דורלי ואשר, נולד ביום כ' בטבת תשי"ב (18.1.1952), בקיבוץ העוגן. הוריו נמנו עם לוחמי ההגנה והפלמ"ח ולחמו בשורות צה"ל במלחמת העצמאות. בהיותו בן 6 עזבו הוריו את הקיבוץ ונדדו לעיירות-הפיתוח בדרום-הארץ. אמיר למד בבית-הספר היסודי באילת ובדימונה וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ניצנים" בבאר-שבע. הוא החל את לימודיו בבית-הספר התיכון המקיף א' בבאר-שבע ואחרי שהוריו עברו לקרית-טבעון, סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון במקום, במגמה הריאלית, ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. אמיר היה נער עליז, בעל חוש הומור משובב ושופע חדוות-נעורים. היה תלמיד חרוץ וצמא-דעת, ששאף להעמיק את ידיעותיו בתחומים רבים לשם-כך הרבה לקרוא ספרים בכל תחום שעניין אותו ותמיד חיפש מידע נוסף, כדי להעשיר את ידיעותיו. הוא היה בעל גישה מעמיקה ובוגרת, בעל רעיונות מקוריים ודרכים המיוחדות לו, כדי להגיע לפתרון הבעיות שניצבו לפניו. בכל תחום עסק ביסודיות וברצינות, מתוך הכרה שעליו להגיע לרמה מירבית של בקיאות וידע. אמיר לא נהג מעולם על-פי המוסכם והמקובל בחברה. הוא גיבש לעצמו סולם של ערכים, שעל-פיו נהג בכל דרכיו ומעשיו. הוא היה ספורטאי מצטיין באתלטיקה קלה, בקליעה למטרה ובכדורסל, ושופט בתחרויות לנוער. כמו-כן היה חבר בתנועת ה"צופים". בהיותו עם בני-משפחתו באילת, למד לאהוב אהבה עזה את הנוף הפראי של מדבריות הנגב. הוא יצא לטיולים רבים, למד טופוגרפיה והיה מנווט בכוחות עצמו, בחפשו מקומות חדשים ונופים מרהיבים. באילת למד להכיר את העולם המופלא שמתחת לפני-המים. הוא התמחה בצלילה ויצא פעמים רבות לצלול בימה של אילת, לחקור את מערכת החיים המיוחדת של החי והצומח שמתחת למים. בהיותו נער לקחוהו הוריו לנקודת הגבול שליד אילת. הוא ראה את המקום שבו גבלה מדינת ישראל במצרים ובירדן והתרשם עמוקות מתופעה זו. הוא החל לפתח תודעה ביטחונית והכרה במצבה המיוחד של מדינת ישראל, המוקפת שכנים עוינים. הוא הרבה לקרוא ספרות צבאית ועקב אחרי החידושים בשיטות הלחימה ובפיתוח כלי- נשק. אלה שהיו בחברתו העריצו את קסמו האישי, את בקיאותו הרבה בתחומים רבים ואת יכולתו לנהל שיחה גלויה וויכוח נוקב על בעיות העם והמדינה. הוא הצטיין במחשבה בהירה והיגיון בריא ושומעיו לא חדלו מלהתפעל מהדרך הנאה, שהיה מביע בה את מחשבותיו ואת רעיונותיו המקוריים והחדשניים.

אמיר גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970. הוא התנדב ליחידת הסיור המובחרת של חיל-השריון. הוא השתלם בקורס סיירים ובקורס מש"קי-סיור ולאחר תקופת שירות עבר בהצלחה את מבדקי הקצונה ונשלח לבית-הספר לקצינים של צה"ל. את קורס קציני-חי"ר סיים בהצלחה ואחרי-כן סיים אף קורס קציני סיור בבית-הספר לשריון. כמו כן השתלם בקורס צניחה וזכה לענוד כנפי-צנחן. אמיר הוצב כמפקד מחלקה, לפלוגת הסיור של חטיבה 7. הוא היה מפקד מחלקה קפדן, שדרש מחייליו שלמות בביצוע המשימות שהוטלו עליהם. עם זאת, מעולם לא דרש מחייליו לבצע דבר שהוא לא ביצע בעצמו. הוא שימש דוגמה אישית למופת ונמנה עם אותם מפקדים שדגלו בסיסמה: "אחרי". אמיר היה בעל ביטחון-עצמי רב, הכיר בערך עצמו וידע לאמוד את כוחו ויכולתו. צורת הליכתו, עמידתו ודרך דיבורו המיוחדים, היו נושא לחיקויים בקרב חיילי מחלקתו. הוא כיבד את דרגתו ואת מעמדו כקצין, וידע לשמור על מרחק הולם בינו לבין פקודיו. עם זאת, בשעות הקשות של האימונים והפעילות המבצעית, ידע להפיג את המתח הרב ולהיות לחייליו חבר וידיד. אמיר הקפיד על שמירת פקודות הצבא ולא סטה כמלוא הנימה מהתקנות וההוראות. הוא ידע, כי ביצוע מדוקדק של הפקודות וחיפוש תמידי אחר השלמות, יביאו להעלאת רמת היחידה. אולם כמפקד נקט גישה אנושית. הוא העניק לכל אחד מחייליו יחס אישי. הוא דאג לפתרון הבעיות האישיות של חייליו, ידע להקשיב לדברים שהעלו לפניו ועשה ככל אשר יכול כדי לסייע לפקודיו. חייליו זוכרים אותו כמפקד קפדן ונוקשה, אך עם זאת גם חבר וידיד, מתרחק מפקודיו ושומר על כבוד הדרגה, אך יודע למצוא את הדרך לבטא את הערכתו לכל חייל בפיקודו. בסיום קורס סיור היה מעניק לחייליו את כנפי הסיירת במסדר צנוע ומביע את הערכתו ליכולתם ולמאמציהם, בדברי שבח, שהיה אומר לכל אחד ואחד מהם. הוא דאג לא רק למערכת היחסים שבין המפקד לחייליו, אלא למכלול היחסים שבתוך המחלקה. ביחידה שלו שררה אווירה טובה, מבוססת על יחסי-ריעות וחברות, שנקשרו באימונים הקשים ובפעילות המבצעית. בתוקף תפקידו כמפקד מחלקה הועלה לדרגת סגן. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה הסיירת בקרבות הבלימה וההבקעה ברמת-הגולן. בקרבות הקשים התגלה אמיר כמפקד מעולה. הוא המשיך לשמור בקפדנות על הסדר והמשמעת, ועם זאת הסיר את המחיצות שבינו ובין חייליו. הוא הצטרף לפקודיו בשמירה, אכל יחד עמם ועודד אותם בשעות הקשות של הלחימה. הוא הצליח להחדיר בהם את ביטחונו העז ביכולתו ובכוחו של צה"ל להשיג ניצחון ולהדביר את האויב.

ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) עלה כוח מהחטיבה שלו על מארב, שהציב האויב. אמיר חש לעזרת הכוח המותקף ותוך-כדי התקדמות בשטח, תחת אש עזה, נפגע הרכב שפיקד עליו והוא נפצע פצעים אנושים. הוא הספיק עוד להזהיר את חייליו, קרא להם לחלץ את עצמם ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-טבעון. השאיר אחריו הורים ואח. חבריו ליחידה ובני-משפחתו כתבו דברים לדמותו, בחוברת "נערים בסיירת", שהוצאה לאור על-ידי לוחמי חטיבה 7, לזכר חבריהם שנפלו במערכה.