תפריט נגישות

טוראי עודד לפיד ז"ל

עודד לפיד
בן 19 בנפלו
בן חוה ונחמן
נולד בירושלים
בכ"ז באב תש"ט, 22/8/1949
שרת בחיל השריון
יחידה: פלס"ר 59
נפל בפעילות מבצעית
בי"ד באלול תשכ"ח, 7/9/1968
מקום נפילה: ואדי סודר
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 3, שורה: 14, קבר: 11.

קורות חיים

בן נחמן וחוה. נולד ביום כ"ז באב תש"ט (22.8.1949) בירושלים. את לימודיו התחיל בבית-הספר היסודי "מעלה" והמשיך אותם בבית-הספר התיכון הדתי "מעלה" שם. השתייך לצופי-העיר והיה פעיל בתוכם בהשתתפו בכל פעולותיהם, מסעותיהם ואירועיהם. היה חבר שבט "משואות". כן לקח חלק בכל פעולות גדנ"ע בהיותו תלמיד בית-הספר התיכון. נטה למוסיקה ואהב שירים ישראליים, ומאז גיל בית- הספר היסודי ניגן באקורדיון בשעת-הפנאי.

עליז היה ומלא חדוות-חיים. בעת הצורך ידע גם להיות רציני, אך אהב להתבדח ולשמוח, כי את החיים אהב. חברתי היה מאד, כיבד את הוריו בכל לב והיה מסור לבני- משפחתו ונאמן לידידיו הרבים. למישרים הלך ובתוקף לחם בכל נפשו ומאודו למען הצדק. כל מה שנראה בעיניו כקיפוח הרגיז אותו והוא לא יכול לסבול עקלקלות, כי נפש עדינה היתה בו. ומקרה אחד, אשר עליו מספרת חברה אחת שלו במכתב, יוכיח: "פעם, בשעה שסייר עם חברו, (כי מאד אהב לסייר ולראות את מראות-הנוף) ראו שניהם שני צבאים והחליטו לרדוף אחריהם, אך לאחרונה שמו לב פתאם כי אחד מהם נופל לארץ ואין בו רוח-חיים - מקרה אשר ציער אותו מאד. טוב-לב היה ולא רק שאהב את החיים שלו אלא שהיה דואג לכל יצור כפי שהמקרה בשעת הסיור יוכיח.

היה מוכן תמיד לבוא לעזרת הזולת. עודד ידע להתנדב לכל משימה ופעולה, ולתת יד בעבודה למען הכלל והפרט. מן הראוי לציין בזה כי את המידות הנאות, שעודד ניחן בהן יש לזקוף לזכות אביו, שהתנדב במלחמת-הקוממיות להיות בין מלווי השיירות לירושלים שפרצו את הדרך לבירה הנצורה ובשער-הגיא עלה על מוקש. לאחר-מכן נשלח כנהג משוריין בפלמ"ח בסיירת גוש-עציון (נבי דניאל) ובהובילו את השיירה נפצע בראשו. אך למרות כל הפחדים והאימים שעברו עליו היה מופת לכל מכיריו (ולבנו עודד בכללם) במצוות כיבוד אב ואם ובהידור פני זקן, הוא לא הסס להיחלץ לעזרת נצרך, לדאוג לכל צרכיו, ולסעדו, כאחות רחמניה ממש לשמח את לבו ולעודד את רוחו. וכאב כן בנו עודד, שהיה נוהג כבן בהוריו-הוא ודרך-ארץ במבוגרים ממנו ואף בא לעזרת זולתו בשעת-הצורך. בהליכותיו גילה תמיד שאר-רוח ועדינות וגם אחרי שהיה בשורות הצבא לא הבליט את גבורתו כאיש-מלחמה.

גבוה היה, מוצק ועשוי לבלי חת. אך מבט רך וטוב, היה בעיניו, מבט של נאמנות ומסירות.

לצה"ל גויס באוגוסט 1967 והוצב לחיל-השריון. התנדב לסיירת ובשירותו הוכיח את עצמו כחייל אמיץ וטוב, מסור לצה"ל ונאמן לחבריו. פעם, בהיותו בחופשה חלה וקדח מחום, וכאשר בני-משפחתו ניסו לשכנעו לשהות בבית עוד יום או יומיים עד שיחלים ואחר-כך ישוב לבסיס, לא אבה לשמוע להם, בנימוק ששהותו זו תעכב חייל אחר המצפה לחופשה - הוא חזר לבסיס ולא נשאר בחיק-המשפחה.

עודד היה בעל כוח רצון עז והוכיח את כשרו כחניך טוב בקורס מש"קי סיור, אשר בו השתתף, אלא שלא זכה לסיים אותו, כי ביום י"ד באלול תשכ"ח (7.9.1968), בעודו בשירות-חובה בשעת מילוי תפקידו, עלה על מוקש רכב, כאביו עשרים שנה קודם-לכן.

זה היה באיזור ואדי סודר אשר בסיני. המוקש הוטמן בדרך-עפר בסביבות ראש ג'ונדי, כעשרים קילומטר ממעבר המיתלה, דרך שהיתה בשימוש יומיומי - והיא העמוקה שבחדירות הקומנדו המצרי.

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד-יחידתו, במכתב-תנחומיו למשפחתו כתב בין השאר: "היו לו כל התכונות הדרושות ממפקד בצה"ל, כשרון, אומץ, מסירות ועזרה לחבריו".

בניית אתרים: