תפריט נגישות

רב"ט יהושע יאשקה לוסטיג ז"ל

יהושע לוסטיג
בן 25 בנפלו
בן חנה ואברהם
נולד בגרמניה
בי"ח באייר תרפ"ג, 5/5/1923
שרת בגבעתי - תש"ח, חיל השריון
יחידה: גד' 52, חט' 401, גד' 52
נפל בקרב
בי"ט בניסן תש"ח, 28/4/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: תל א-ריש בגבול יפו
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: גבעתיים - נחלת יצחק

קורות חיים

יהושע לוסטיג, המכונה "יאשקה", נולד בחמישה במאי 1923 לחנה ואברהם לוסטיג בברלין, בירת גרמניה. בשנת 1933 עלה עם משפחתו ארצה. בילדותו גדל בבית דתי. אביו רצה תמיד לעלות ארצה, אך עקב חששות האם נשארו בברלין. כאשר עלה היטלר לשילטון, החליטה המשפחה לעלות ארצה ולהשאיר את הכל בברלין. על מנת לעלות ארצה היה דרוש "סרטיפיקט", אישור עלייה לארץ ישראל, אשר עלה כסף רב. האישור נשלח מקרובים בארץ. יהושע היה בן עשר כאשר הגיעה משפחתו ארצה. לאחר כמה חודשים התיישבו ברחובות. האחות כבר הייתה פה, בגבעת ברנר. למשפחה לא היה קל להתאקלם בארץ מפני שההורים היו דתיים ולא עבדו בחו"ל עבודה פיסית. בנוסף לכך לא היו הרבה מקומות עבודה בארץ. לבסוף, מצא האב עבודה בחלוקת לחם ברחובות.

יהושע למד ב"בית החינוך". בילדותו הרבו לכנותו "שפליק" על שם אלוף העולם באגרוף. הוא היה מאוד מוכשר בתחום זה ובנוסף היה ספורטאי למופת. בשעות הפנאי, אהב יהושע לרקוד ריקודים עממיים ולשחק כדורגל. היה מטובי הכדורגלנים ב"הפועל" רחובות, היה חבר ב"המחנות העולים" ואחר כך ב"הנוער העובד". מגיל 13 ואילך היה חבר בגדנ"ע. האב, אברהם, חלה במחלת הפרקינסון והאח למד רחוק מהבית. לכן נאלץ "יאשקה" לעזור רבות בבית והיה לעזר רב להוריו למרות שהיה צעיר מאוד, כבן 13. כאשר סיים את בית הספר היסודי, לא המשיך לתיכון, זאת מפני שהדבר עלה כסף רב והמשפחה לא יכלה להרשות זאת לעצמה. אולם, מכיוון שהיה בעל מוטיבציה גדולה מאוד התעקש יהושע ללמוד בעצמו כאשר חבריו השאילו לו ספרי לימוד ולעיתים עזרו לו.

בגיל 15 הצטרף לארגון "ההגנה" והיה קצין ספורט בגדוד 52. הוא היה מדריך קפק"א (קרב פנים אל פנים). מתוקף תפקידו לימד כיצד להילחם בעזרת סכינים, מקלות ועוד. ככיסוי לפעילותו עבד גם בחברת חשמל. מנהג זה היה שכיח בין כל מי שהיה פעיל מאוד ב"הגנה". בצורה זו הסתירו את פעילותם ב"הגנה" שהיתה אסורה לפי חוק, עפ"י שילטון הבריטים.

בנוסף, יהושע הדריך ב"נוטרות" - כוח שמירה מיוחד באישור שלטונות המנדט הבריטי, שהוקם בעקבות מהומות הדמים במסגרת לגאלית, להפעלת כוח המגן של הישוב היהודי בא"י ולשיתוף עם הצבא הבריטי ועם המשטרה בימי המהומות. הנוטרים קיבלו אישור להחזקת נשק, אך נשבעו למלכה שלא ינצלו זאת לרעה. יהושע היה מפקד הנוטרים. הוא עזר ללמד את הבחורים הצעירים להשתמש בנשק. באופן רשמי פעילות זו הייתה אסורה, אך העובדה שהיה בנוטרות היוותה את הכיסוי. את חברי ההגנה לימד שימוש בסכינים, מורס וקפק"א, במסגרת המחתרתית.

בגיל 14 הכיר יהושע את עמליה, מכתה ח' היו חברים ובגיל 25 התחתנו. החתונה הייתה באמצע הלחימה, חתונת חיילים עליזה בה השתתפו רוב חברי גדודו. לאחר חתונתו קיבל מספר ימי חופש. במהלך חופשתו כאשר הלך ברחוב הרצל, ראה לפתע את פלוגתו כאשר היא נערכת ליציאה לפעולה. למרות שקיבל חופשה, יהושע החליט מיד לקפוץ על אחת המשאיות ולהצטרף. המפקד סרב בכל תוקף לעניין ו"זרק" אותו מהמשאית. יהושע שהיה כה עיקש בדעתו, החליט לקחת את האופנוע אשר היה ברשותו, על מנת להתלוות ולהשתתף בפעולה. לאישתו שלח הודעה שהוא לא יחזור הערב הביתה.

ההתארגנות לפעולה הייתה מהירה מאוד. הפעולה התרחשה בתל-א-ריש בפילבוקס. תל-א-ריש היא שכונה של יפו ששלטה על הדרך לתל אביב. מהפילבוקס, ירו ערבים ללא הרף על המכוניות היהודיות שעברו באזור ומנעו גישה לתל אביב יפו. זוהי הסיבה שבגללה החליט ארגון ההגנה לכבוש את הפילבוקס. לגדוד לא היה הרבה נשק. הנשק הטוב ביותר היה "טומי גן" ואחרים הסתפקו ב"סטנים". הפורצים היו החיילים הותיקים ובניהם היה יהושע. הם כבשו את הפילבוקס בעוד האנגלים עדיין במקום אך רבים מהחיילים נהרגו. יהושע נלחם בגבורה לעומת התנגדות קשה של האויב בדרומה של יפו. "חבריה, נסתער, אין המצב רע כל כך, אין לסגת!" - קרא אל חבריו, ולאחר דקות מספר, בהסתערות על עמדת האויב נפגע מכדור ונפל ביום י"ט בניסן תש"ח, (28 באפריל 1948), והוא נשוי עשרה ימים בלבד.

אחרי מספר ימים הערבים ערכו התקפת נגד, הם התחזו ליהודים וכך הצליחו להחזיר לידיהם את השליטה במקום. השליטה על תל-א-ריש התנדנדה בין הערבים ליהודים במשך כמה ימים. כאשר היהודים שחררו את המקום, קיבלו משפחותיהם את האישור לחזור ולחפש את גופות אהוביהם. זמן קצר לפני נפילתו נתמנה יהושע למנהל בי"ס לספורט שימושי בצבא, אך לא הספיק לשמש בתפקידו זה. מאז בכל שנה יש אזכרה ליד הפילבוקס, בחולון, ולזכרם של הנופלים ניטעו עצים.

אחיו של יהושע, דוד, שמע על האירוע, חזר מהנגב שם שרת ויצא לחפש את גופות הנופלים. האנגלים עמדו עם טנק ושמרו. דוד ושאר המחפשים, מצאו בקושי רב גופות של חיילים שאי אפשר היה לזהותן בברור. הנופלים הובאו לקבורה בנחלת יצחק ונקברו כאלמונים. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

בניית אתרים: