תפריט נגישות

טוראי יוסף כובשי ז"ל

יוסף כובשי
בן 23 בנפלו
בן מרגלית וחיים
נולד בירושלים
בט"ו בטבת תרפ"ו, 1/1/1926
שרת בגבעתי - תש"ח, חיל השריון
יחידה: גד' 55, חט' 401, גד' 52
נפל בקרב
בב' בטבת תש"ט, 3/1/1949
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: רמת הכובש
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: נתניה
הותיר: אשה - רחל ובת - מרגלית

קורות חיים

כובשי יוסף (יוסק'ה) בן חיים ומרגלית נולד בשנת 1926 (תרפ"ו) בירושלים. למד בבית ספר עממי. היו 5 אחים: דוד, יוסף, יצחק, יונה וישורון. אמו ממוצא ספרדי. אביו ירושלמי ממוצא תימני. הוריו של יוסף היו חרדים ולקחו את שמות ילדיהם מן התנ"ך לכן קראו ליוסף כך. בשנת 1940 עברה משפחתו של יוסף לגור מעיר הבירה ירושלים לרחובות. ימים קשים עברו על המשפחה בפרט על האב שהיה צריך לפרנס את אשתו וחמשת ילדיו. חודשים עברו עד שהאב הסתדר בעבודה חקלאית. האב ידוע היה כקצב מומחה אבל בגלל חוסר כיס לא הצליח להסתדר. יוסף שהיה אז בן 15 התחיל לעבוד במספרה בסכום פעוט, אך לאחר זמן קצר הוענקה לו תוספת הודות להתקדמות המהירה בעבודה. את כספו מסר תמיד לאביו בשלמותו. אך הנה החלה המשפחה להסתדר, והנה נפלה האם למשכב שלא קמה ממנו. לאחר ימים מועטים מתה אימו. האסון הביא עינויים קשים על המשפחה שלא יכלה לשאת אותם. אחיו היו זקוקים לאם חדשה, לאם טובה ואוהבת כדי לגדלם. חודש לאחר האבלות פנה יוסף למוסדות כדי לצרף את אחיו למוסד. כל יום יוסף נסע לתל אביב לדפוק על פתחי מוסדות אך הוא נתקל באוזניים אטומות. לבסוף נסע לירושלים ושם סידר את אחיו. כנגד תשלום שהות הבטיח לשלם את התוצאות. באותם הימים הצטרף יוסף לתנועת הנוער העובד ונעשה לאחד הפעילים בסניף רחובות. הוא הביא גם את אחיו הצעיר ממנו לתנועה ושניהם התמידו להשתתף בכל ימי הסניף.

יוסף בלט בכל סגולותיו המיוחדות ולא עברו ימים מועטים והוא נבחר לועד הסניף. החברה אהבו אותו מאוד. תמיד פנו אליו בשאלות, והוא ענה בנועם שפתיו ובשפה רכה המיוחדת לו. הוא ארגן טיולים לכל פינה בארץ ובמיוחד לירושלים אשר אהבה כנפשו. בתוך הנוער העובד עשה נפשות גם לחי"ש ולגד"נע שהיה פעיל בתוכם ושימש כמפקד הכיתה. תפקידו היה קשה. הוטל עליו להעביר את הקשר בין החברים. דבר שלא היה קל באותם הימים. ופתאום ביום בהיר צץ רעיון במוחו - לצאת להכשרה. ההחלטה היתה נחושה וטבועה במוחו. אפילו העזיבה את הבית לא השפיעה עליו. התשלום בשביל אחיו הנמצאים במוסד בירושלים חשב יוסף לסדר בצורה כזאת: "אני אפנה למוסדות במכתבים ואם לא איענה אכתוב את זה בעיתונות". וכך עזב יוסף וחבריו את רחובות ונסעו למשק-יגור. זה הקיבוץ הגדול ששמע יוסף עליו רבות. בהגיעו לשם לא האמין יוסף למראה עיניו ושאל: "האם זה הקיבוץ אשר סיפרו לי עליו רבות?" הם סודרו במקום שהכינו להם ובערב הייתה קבלת פנים. החברים סודרו מי בלול, מי ברפת, מי בכרם ומי בפלחה. יוסף סודר לעבודה במספרה אשר עבד בה אז רק ספר אחד. לאחר זאת הורגשה הקלה במספרה. יוסף נעשה אמן גדול בעבודתו, והוא התפאר בזה. אנשי יגור אהבו אותו יותר מכל חבריו להכשרה אותו. הוא ידע להתחבב על כל מכריו. הוא בא בתביעה למשק לאפשר לחבריו להתאמן בנשק. כשיצא עם חבריו לשדה בלילות הוא היה היחיד שנשא נשק. כל השאר הלכו עם מקלות.

בגיל צעיר הצטרף יוסף לשירות ההגנה. שקד על האימונים ותרגילים וכל משימה שהוטלה עליו ביצע מתוך מסירות ודייקנות והבנת המטרה הנעלה שלמענה נדרש כל זה ממנו ומחבריו.

יוסף היה בן 19 כשהתחתן עם רחל שהייתה בת 17 . לאחר שנה נולדה בתם מרגלית. רחל הייתה פקידה בלשכת מס. יוסף אהב את בתו ואת אשתו מאוד. משפחתו הקטנה של יוסף היו שומרי מצוות. הוא עבד במספרת קימל ברחובות.

יוסף שרת בגבעתי, רמת הכובש במשך שנה וחצי.. ביום בו היה צריך לחזור לצבא מחופשה הייתה לו הרגשה רעה אך הוא בכל זאת החליט ללכת.

יוסף נפל בפעילות ברמת הכובש ביום ב' בטבת תש"ט, 3.1.1949. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנתניה.

בניית אתרים: