תפריט נגישות

טוראי יצחק חקי לרר סלומון ז"ל

יצחק לרר סלומון
בן 21 בנפלו
בן חנה-יהודית ואברהם-יוסף
נולד בצפת
בכ"ו באלול תרפ"ו, 5/9/1926
התגורר בראש פינה
התגייס ב-29.11.1947
שרת בחיל השריון, הגנה
יחידה: מפח"ט 14
נפל בקרב
בכ"ח בכסלו תש"ח, 11/12/1947
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: ירושלים - העיר העתיקה
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר הזיתים

קורות חיים

יצחק ("חקי". "פז") בן אברהם-יוסף וחנה, נולד ביום 26.9.1926 בצפת ובעודו תינוק נתיתם מאביו. מוריו בבית-הספר המקומי שיבחו את תפיסתו, זכרונו ובקיאותו (ביחוד בתנ"ך, שעל כל מקרה בחיים היה בפיו פסוק מן המוכן, מקורי או מותאם לצורך השעה). למד שנתים בכיתות-ההמשך בבית-הספר העירוני בצפת וזמנו הספיק לנסיעות יום-יום הלוך ושוב, להכנת שיעורים כהלכה, לקריאה שקדנית ופוריה-וגם לעזרה בעבודה במשקו של סבא.

התגייס בגיל 16 לנוטרות ובשתים וחצי שנות שירות בגליל העליון חסך משכרו הדל לצרכיו בעתיד, ובינתים התכונן לבחינות בשעות הפנאי בתחנת הנוטרים. כשעלו הוצאות שיעוריו הפרטיים בטבריה על יכלתו הכספית, החל להשתלם בכוחות עצמו. בשירות הבטחון עסק, בעודנו נער, כצופה בשדות המרוחקים של כפרו. בנוטרות הצטיין בסדר ובמשמעת ובמסירות לתפקיד, עד כי הסרג'נט הבריטי קיבל במורת רוח גלויה את הודעתו על התפטרותו מהשירות. הצליח בבחינות-הכניסה ונתקבל לבית-המדרש למורים בבית הכרם. בפגרות-הקיץ שימש מדריך בקייטנות שבשפלה ועל חוף הים ונודע כמחנך-בחסד. כדי לשחרר את שנתו השניה ללימודים אחרים עבר 3 בחינות-בקיאות בשנה הראשונה ובבקיאותו בתנ"ך זכה בפרס דויד ילין. שיעורי ההוראה למבחן שנתן בשנתו השניה נראו בעיני בקיאים כשיעורי מורה ותיק. היה ער לבעיות הישוב והעם ואחרי מיגור הגרמנים כתב: "המלחמה חלפה, אבל אותותיה נשארו. אין השמחה שלמה, כי איזה פחד מסתורי אופף אותנו... כדי שנהיה חפשים מפחד (רמז לאחת מארבע החירויות שהנשיא רוזבלט הכריז עליהן) עלינו להיות כפירים בין כפירים... עלינו להיות מלוכדים כאיש אחד, למען נדע להילחם ולפלס לנו דרך... כי רק המדינה העברית תערוב לשלום היהדות ולשלום העולם יותר מכל צ'רטר או הכרזת שיווי -זכויות".

בסתיו תש"ז נכנס לשנת-הלימודים השלישית והתכונן לבחינות-הגמר (חלם על השתלמות נוספת בפסיכולוגיה ובפדגוגיה באמריקה). בימי התסיסה הערבית שלפני הכרעת עצרת או"ם בילה לילות שמירה בעמדות ה"הגנה". בליל הכרזת או"ם העלה דגל לאומי על משורין-משטרה בריטי. אמר לחזור ללימודים אחרי יום הפגרה והשמחה. והנה פרצו המהומות והוא יצא עם חבריו לשמירה ולהגנה. אף-על-פי שכבן-יחיד לאם אלמנה היה פטור משירות קרבי ולפני כל צעד חשוב בחייו היה מבקש את הסכמת אמו, החליט הפעם על דעת עצמו בשימו מרחוק בפי אמו את דברי האם מרתה שבשיר "בין שיני אריות" של יל"ג, השולחת את בנה להילחם ברומאים, והתנדב להגנת הרובע היהודי בעיר העתיקה. עמד בגבורה מול התקפות הפורעים וברימוני-יד הנקלעים למטרה (התאמן בכך בשורות ה"הגנה") הכריחם לא פעם לסגת. בהגינו על ישיבת "פורת-יוסף" הטיל בצר רימונים אחדים בהצלחה ולבסוף נפגע מכדור צלף בראשו. הובא לבית-החולים ושם מת מפצעיו ב-11.12.1947 נקבר על הר-הזיתים בירושלים ב-15.12.1947.

מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

בניית אתרים: