תפריט נגישות

סמל גדי סואד ז"ל

גדי סואד
בן 20 בנפלו
בן דבורה ואלי
נולד בקיבוץ גבעת השלושה
בז' בחשוון תשל"ד, 2/11/1973
התגורר בגבעת השלושה
התגייס ב-אוגוסט 1992
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 500, גד' 195
נפל בקרב
בח' באב תשנ"ג, 26/7/1993
מקום נפילה: ברעשית
באזור לבנון
מקום קבורה: קיבוץ גבעת השלושה
הותיר: הורים, שני אחים - שי (תאום) ואייל

קורות חיים

גדי, בן דבורה ואלי, ושי, אחיו התאום, נולדו בגבעת השלושה בתאריך 2.11.73, בשנת תשל"ד. גדי נולד ראשון, 5 דקות לפני שי.

עוד בהיותו ברחם היתה רגלו השמאלית מסובבת כלפי פנים באופן שהגביל אחר-כך את יכולתו הפיזית, עקב מגבלה זו נרתע גדי ממשחקים תחרותיים למיניהם (כדורגל, כדורסל ועוד), במקום עיסוקים אלו יצר גדי ערוצי תקשורת שונים ומגוונים עם חברים קרובים.

בילדותו היה גדי ילד שקט שאהב בעלי-חיים, יחד עם שי וחברים רכב וטיפל בסוסים במסירות. בכתה ו' התחיל גדי לעבוד ברפת והתמחה במיוחד בנושא ההמלטות.

את הכסף שקבלו גדי ושי מהבר-מצווה הקדישו לקניית טיסן, תחביב שריכז סביבו את כל המשפחה. יחד עם אלי אביו ואחיו, שי ואייל, הרכיבו את הטיסן במומחיות רבה כל השבוע ובימי שישי, ברוב טקסיות והדר הטיסו אותו. לפעמים היה הטיסן מתרסק לרסיסים, בשבוע שלאחר מכן היה מתכנס כל הצוות ובונה, בסבלנות רבה, את הטיסן מחדש. כך התנהל ה"טקס" במשך כמה שנים.

כשרון מיוחד היה לגדי ביצירת קשרים עמוקים ואמיתיים עם חברים. הם סמכו עליו, הגיעו אליו הביתה ושיתפו אותו בכל סודותיהם. איתם שוחח שיחות נפש, רכב על סוסים ויצא להרפתקאות וטיולים.

גדי היה מאוד מוזיקלי ובמשך כ-3 שנים ניגן בקלרינט.

באופן מופלא התחברו בגדי מן מופנמות ובישנות מחד, פתיחות רגישות וסקרנות כלפי אנשים חדשים שהכיר וקירב אליו מאידך. וכך התפתחו בינו לבין חבריו מערכות קשרים יפות ביותר. גדי רדף שלום וצדק. ידע לקבל את השונה, ידע לסלוח. היה עומד כחומה בצורה כדי להגן על חבריו, מתגייס, כל כולו, לכל בקשת עזרה. בבית, ב"מלחמות האחים" היה גדי המגשר וזה שסופג ויוצר אווירה של פייסנות.

גדי לא נטה לקבל מרות בית-ספר, מה שאהב ללמוד למד ומה שלא אהב לא למד. הוא למד בבי"ס יסודי בעינת וסיים תיכון בשפיים.

בהיותו בכתה י"א, בעצרת למען השלום, בשפיים, הכיר גדי את קארין, בת גילו ממושב אביחיל. בין גדי לקארין נרקמה והתפתחה חברות יפה ועמוקה ביותר, היא הצטרפה אליו לטיול ביוון יחד עם כל בני כיתתו ולוותה אותו באהבה רבה משך כל שרותו בצבא.

כשחזר גדי מהטיול ליוון, התגייס לצבא. גדי שמח להתגייס ואהב את הצבא. עקב המגבלה שהיתה לו ברגל ובגב הורד לו הפרופיל הצבאי. גדי התגבר על האכזבה והצטרף לשריון. בשריון מצא את סיפוקו ואושרו. רכש לעצמו חברים רבים, אפילו הפז"מניקים רכשו לו כבוד. לגדי היתה ערכת קפה קטנה סביבה היו מתאספים הוא וחבריו שותים ונהנים.

לא לכל פקודה וצו הסכים, היתה לגדי תשובה מקורית ועצמאית משלו. במשך כשנה, עבר גדי את כל אימוני המסלול הקבוע בשריון והיה מועמד לקורס מפקדי טנקים. תוך שאיפה חזקה להגיע לקצונה, תוך כדי כך עבר בהצטיינות קורס צלפי טנקים.

במבצע "דין וחשבון"- היה גדי תותחן בטנק. החבר'ה עלו ללבנון אחרי מעט מאוד אימונים ויצאו לקרב. הם שהו במוצב מול הכפר ברעשית שבלבנון. הם קבלו הוראות מאוד מפורטות לירות רק על מבנים מסומנים שבהם נמצאו החזבאללה, כל זאת על מנת שלא לפגוע באזרחים חפים מפשע. הצוות היה בתוך הטנק וירה לכוון מטרה מסומנת (בכיוון שעה 11 עפ"י המונחים הצבאיים). מכיוון שעה 1, סמוך לעמדת או"ם, נורה לעברם טיל "סאגר". הטיל פגע באיזור רגיש ביותר של הטנק בין הטובה לצריח. גדי, שישב בעמדת התותחן, נפגע ישירות בבטנו ומת במקום.

יום וחצי לפני נפילתו הספיק גדי לירות מספר רב של פגזים. למזלו של הצוות, לא התפוצץ אף פגז מכל 70 הפגזים שהיו בטנק. המדפים העליונים היו פתוחים, כך שההדף השתחרר, אנשי הצוות עפו החוצה למעט הנהג שנשאר במקומו בהלם, כולם נשארו בחיים, חוץ מגדי שהיה לו חלק מכריע בהצלת הצוות בכך שספג את הפגיעה בבטנו.

באותו זמן שרתו שני התאומים, גדי ושי - בלבנון. ההורים ידעו שבניהם נמצאים בסכנה ממשית. בערב כשהתדפק קצין העיר על דלת ביתה של משפחת סואד שאלה האם, מי מהם? בלבה היתה התחושה האיומה שאכן קרה משהו נורא לאחד מבניה...

בניית אתרים: