תפריט נגישות

סגן אדוארד אדי מצ'ניק ז"ל

אדוארד מצ'ניק
בן 21 בנפלו
בן גלינה ונתן
נולד בברית המועצות
בי"ד בשבט תשל"ט, 11/2/1979
התגורר בבאר שבע
התגייס ב-8.2.1998
שרת בחיל השריון
יחידה: אוגדת עזה
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ה בחשוון תשס"א, 23/11/2000
מקום נפילה: עזה
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: באר שבע
הותיר: הורים ואחות - יאנה

קורות חיים

בן גלינה ונתן. נולד ביום י"ד בשבט תשל"ט (11.2.1979) בעיר איז'בסק שבברית-המועצות לשעבר. אח ליאנה. ילד מתוק, חברותי ואהוב, שכונה בפי כל אדי.

בשנת 1990, בהיותו בן אחת-עשרה, עלה אדי עם משפחתו מאוקראינה לארץ והם קבעו את ביתם בבאר שבע. אדי למד

בבית-הספר היסודי 'אמירים', המשיך לחטיבת-הביניים 'מרחבים' במועצה האזורית מרחבים וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון מקיף ז' בבאר שבע במגמה הריאלית. בתקופת זו רכש לעצמו חברים רבים, שליוו אותו עד יומו האחרון וממשיכים לעמוד בקשר עם משפחתו גם כיום. אדי וחבריו יצרו לעצמם קבוצה חברתית מגובשת ובעלת סגנון ייחודי. הם אהבו מאוד לבלות, לרקוד ולשמוח וגם יצאו לטיולים בכל רחבי הארץ.

משיכתו הגדולה של אדי לצבא התגלתה כבר בגיל צעיר. הדבר ניכר במשחקים שבהם נהג לשחק, בסרטים שצפה בהם ובסיפורים שאהב לקרוא. בצעירותו השתתף גם בחוג קראטה. הוא חלם על קריירה צבאית, על אף שהיה מודע למגבלותיו הרפואיות, שנבעו מבעיות ראייה. אף-על-פי-כן לא נכנע והשקיע מאמצים רבים על-מנת לשפר את כושרו הגופני, התאמן בהרמת משקולות והיה לבחור חסון ושרירי.

בתחילת חודש פברואר 1998 התגייס אדי לצה"ל. לאחר הטירונות נשלח למחסום ארז, שם שובץ במעבר המגנטי, אך חש כי אינו ממצה את יכולותיו ופתח בשרשרת מאבקים לשם העלאת הפרופיל והשגת מטרתו הנשגבת - שירות קרבי. נחוש בהחלטתו הצליח להגיע לחיל-השריון ותקופה מסוימת שירת בגדוד בחטיבת חוד החנית. הוא סיים קורס נהגי טנקים ועלה עם הגדוד ללבנון, אך בעיות רפואיות נוספות שצצו במהלך השירות חייבו אותו לוותר על המסלול הקרבי. הוא יצא לקורס קצינים ועבר השלמה מקצועית בבית-הספר למימשל. את כל מרצו השקיע בלימודים. בזמנו הפנוי למד ערבית באמצעות קלטות, העשיר את השכלתו במקצוע האזרחות והיה חדור מוטיבציה לקראת הבאות. הקפדתו על הופעה מטופחת ומצוחצחת העידה על רצינותו ועל מסירותו. במהלך קורס הקצינים ערך היכרות עם משרדי התיאום והקישור DCO-10 שבחטיבה הדרומית בעזה, התחבר מאוד למקום וביקש לעשות שם את המשך שירותו. בקשתו התקבלה ובסיום קורס הקצינים הוצב שם, השתלב במהירות בבסיס וזכה לאהדה הן מצד הדרג הבכיר והן מצד הדרג הזוטר. אדי אהב את הבסיס שבו הספיק לשרת שבעה חודשים וכפי שהתברר בדיעבד, הצבא היה אהבת חייו היחידה.

משהחלה ההסלמה בשטחים, נחשף אדי למצבים מסוכנים ביותר אך מעולם לא התלונן ולא שיתף את קרוביו בסכנות שבפניהן עמד או בפחדים שייתכן שחש. אדרבא, הוא הפגין גאווה והתמסרות ליחידתו וביטא את נכונותו להקריב את עצמו למען התפקיד אם יידרש.

ביום כ"ה בחשוון תשס"א (23.11.2000) נפל אדי בעת מילוי תפקידו בפעילות מבצעית בעזה. באותו יום שימש קצין תורן. חייליו העידו כי דאג להם מאוד באותו יום, וידא כי אכלו ואף שיחרר כמה מהם לביתם בשעה מוקדמת. הוא ישב במשרדו כאשר חלק מעמיתיו הפלסטינים החלו לצאת את המשרד. החיילים הישראליים לא הבינו מה מתרחש, אך אחד הפלסטינים הזהירם: "תלבשו אפודים וקסדות ותברחו מהמשרד." החיילים ואדי בראשם שעו לאזהרה ויצאו החוצה אך כעבור זמן קצר חזר אדי למשרד כדי לוודא שלא נותר שם איש ולהוציא מסמכים. אז אירע פיצוץ עז של מטען חבלה שהוטמן במקום, אשר שם קץ לחייו, והוא בן עשרים-ואחת. אדי הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.

אדי ייזכר לעד כאדם שלא ויתר ולא נכנע לנסיבות. ברגע של אמת גילה אומץ לב ואחריות והוכיח את מסירותו לצבא ולמדינה, עבורה מסר את נשמתו.

בניית אתרים: