תפריט נגישות

סגן תיאודור תדי דיקר ז"ל

תיאודור דיקר
בן 30 בנפלו
בן מלכה ואלישע
נולד באיטליה
בח' בתשרי תרצ"ו, 24/9/1936
התגורר בירושלים
התגייס ב-נובמבר 1954
שרת בחיל השריון
יחידה: ר"מ משתלמים 19
נפל בקרב
בכ"ט באייר תשכ"ט, 8/6/1967
במלחמת ששת הימים
מקום נפילה: ביר גפגפה
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ב, חלקה: 11, שורה: 08, קבר: 09.
הותיר: אשה ושתי בנות קטנות

קורות חיים

דיקר תיאודור בן אלישע ומלכה בן זקונים להוריו נולד ביום ח' בתשרי תרצ"ו (24.9.1936) בטרייסט אשר באיטליה. מלחמת העולם השנייה עברה עליו באיטליה כשהוא בורח מכפר לכפר מתגעגע מתוך דאגה לאביו שהובא למחנה ריכוז עם פרוץ המלחמה. כל אותו זמן חלם אמנם מתוך פחד, על ארץ ישראל. בגיל י"ב "גנב" סירה כדי לנסות להגיע בכוחות עצמו אל חופי הארץ. סוף סוף בשנת 1949 עלה עם משפחתו. אביו לא הצליח לשקם את עצמו כי היה חולה ומעמסת הפרנסה נפלה כולה על האם.

תיאודור סיים את לימודיו בבית הספר היסודי הדתי "בילו" בתל אביב בהצטינות. אך לאחר מכן נאלץ לצאת לעבודה מפני המצב הכלכלי בבית. אולם מפני רצונו הכביר להמשיך בלימודים התמיד בהם למד בשיעורי הערב בתיכון העירוני א' וניגש לבחינות הבגרות האכסטרניות.

לצה"ל גויס בנובמבר 1954 ושירת בחיל-השריון. עבר קורסים שונים - מטירונות דרך קורס חבלה וקורס שריון ולמד גם בבית-הספר לקציני-שריון. באמצע הקורס פרצה מערכת סיני והוא נקרא לדגל ועבר את ציר אבו-עגילה. לאחר המלחמה חזר והשלים את הקורס לקציני-השריון וכאשר שוחרר היה בדרגת סגן. אז נכנס לעבודה בצי"ם כדי לחסוך כסף לשם המשכת לימודיו. נכנס לפקולטה למדעי-הטבע אשר באוניברסיטה העברית בירושלים והמקצוע שבו בחר היה גיאולוגיה. בחירתו זו נבעה מתוך אהבה גדולה לארץ ישראל ולנופיה.

כשקיבל את תואר הראשון .C.S.B נתקבל כעוזר להוראה במחלקה לגיאולוגיה ואז המשיך בכיוון התואר השני .C.S.M וקיבל. לקראת סיום תואר זה נשא אשה (סטודנטית באוניברסיטה) ולאחר הולדת הבת הראשונה התיישב קבע בירושלים והחל עובד בחריצות כעוזר בהוראה באוניברסיטה במחלקה לגיאולוגיה. עמד באמצע עבודת הדקטורט שלו והעמיק חקר, אך מתוך ענוותנות וצניעות.

את שירות-המילואים לאחר מכן היה ממלא תמיד ברצון בלי שהיה בכך מעמסה. לפני מלחמת ששת הימים היה בין הראשונים להתיצב לדגל. אשתו ביקשה אותו לשמור על עצמו ועל כך השיב "קודם כל עלי לשמור על חיילי ואחר-כך על עצמי", כי הוא אהב את אנשיו והיה מסור להם מאד. היה גאה בתפקידו וידע לקראת מה הוא הולך ולמען מה הוא מוכן לתת את נפשו.

ביום כ"ט באייר (תשכ"ז 8.6.1967) הוא היום הרביעי לקרבות, כאשר פעל כקצין-חבלה בגדודו, נפל בקרב שנערך ממערב לביר-גפגפה בסיני, בשעת התקפה על חניון-הלילה של הגדוד, כאשר הזחל"ם שלו נפגע פגיעה ישירה. הניח אשה ושתי בנות קטנות.

הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. בספר "נזכור", בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים הסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון. תולדותיו סופרו בספר "על במותיך חלל", בהוצאת חבריו לנשק. ב"גוילי אש", כרך ד' ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעבונו.

בניית אתרים: