תפריט נגישות

סמ"ר יצחק דוד ז"ל

יצחק דוד
בן 22 בנפלו
בן שושנה ואברהם
נולד בגבעת עדה
בב' בטבת תשי"ב, 31/12/1951
התגייס ב-10.11.70
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 14, גד' 184
נפל בקרב
בי"א בתשרי תשל"ד, 7/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: החווה הסינית
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: הורים, שלושה אחים ושתי אחיות
בעל צל"ש אלוף הפיקוד

קורות חיים

יצחק, בן שושנה ואברהם, נולד ביום ב' בטבת תשי"ב (31.12.1951) בגבעת-עדה. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי בגבעת-עדה ואחר-כך עבר לישיבה התיכונית-חקלאית "כפר הרא"ה" וסיים שם את לימודיו התיכוניים. הוא היה נער טוב לב, חברותי וישר. שלושה עיקרים היו בדרך חייו: אהבת הזולת, אהבת הארץ ואהבת התורה.

אחד ממוריו בישיבה כתב עליו: "אציל נפש בחייו ונאצל במותו הקדוש. מעטות היו שנותיו, אך היו בהם הרבה תורה ויראת שמיים, הרבה חכמה ומעשים טובים, הרבה יושר ועזרה לזולת, הרבה מאוד אהבת הבריות ואהבת הארץ, עד כדי לתת נפשו בשבילה. צנוע היה, נחבא אל הכלים, נרתע מכל השתבחות עצמית. בעל סבלנות מרובה ויחד עם זאת, עקשנות להגיע למטרה. אמונתו הייתה שלמה ותמימה. שמח היה בקיומן של המצוות ותורת ה' הייתה נר לרגליו". וכן מספר עליו המורה במכתבו, שיצחק חפץ להכשיר עצמו להוראה. אך שאיפתו לתרום למען אחרים לא זכתה להתגשם. הוא היה בן מסור למשפחתו. בחופשותיו מהלימודים נהג לעזור לאביו בעבודות החקלאות השונות בחלקת אדמתם הקטנה בגבעת-עדה.

יצחק גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות נשלח לבית-הספר לשריון, שם עבר קורסים שונים והיה לשריונאי. אחרי- כן הוצב בגדוד שריון בסיני ושימש שם טען-קשר בטנק. הוא היה חייל טוב, נאמן ומסור לתפקידו. מפקדיו אהבוהו וכבדוהו בזכות היותו חייל אחראי, שמילא תמיד את המוטל עליו ברצינות, בקפדנות וביעילות. גם בצבא התגלה כאדם המוכן תמיד לעזור לזולת ועד מהרה התחבב על כל חיילי היחידה והיה אהוד ואהוב על כולם. כל תקופת שירותו עברה עליו בסיני.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא יחד עם גדודו לקרבות הבלימה נגד מתקפת המצרים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בקרב הקשה שהתחולל בציר "לכסיקון", באזור "החווה הסינית", נפגע הטנק שלו. יחד עם חבריו לטנק קפץ החוצה והחל לנהל קרב בנשק-קל נגד המצרים ובקרב זה, נגד כוח אויב גדול, נפגע יצחק ונהרג. על מעשיו בקרב, על גילוי אומץ-לב ומסירות זכה יצחק לציון לשבח מטעם אלוף פיקוד הדרום. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יצחק שירת ביחידת שריון כטען-קשר. במהלך הקרב דבק במשימתו תוך גילוי אומץ לב והכרה בשליחות אותה מילא".

משפחתו של יצחק תרמה ספר-תורה לזכרו ולהנצחת שמו.

בניית אתרים: