תפריט נגישות

דוב גרייצר ז"ל

דוב גרייצר
בן 22 בנפלו
בן חיה ויעקב
נולד ברמת גן
בכ"ח בטבת תרפ"ו, 14/1/1926
התגורר בכפר יהושע
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל, חיל השריון
יחידה: הגדוד הרביעי - "הפורצים", ר"מ 4 א' חט' 7
נפל בקרב
בד' באייר תש"ח, 12/5/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: גבעת הרדאר
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: קיבוץ קרית ענבים

קורות חיים

גרייצר דוב בן יעקב וחיה. נולד בכ"ח בטבת תרפ"ו (14.1.1926) ברמת-גן. מגיל שנתים וחצי גדל בכפר-יהושע, מקום התישבות הוריו. הצטיין בלימודיו, בסדר ובדייקנות. חיבב את הטבע וביחוד היתה חדה הסתכלותו בעולם החי.

משנתיתם מאביו בגיל 11, ועוד קודם לכן בתקופת המחלה הממושכת של אביו, העמיס על עצמו - ביחד עם אחיו - את עול המשק למעלה מיכולתו ועם זה לא הזניח את לימודיו בבית-הספר. אחרי סיום כיתה י' השתלם בסמינריון של תנועת המושבים בירושלים. לא השתתף בעסקנות בחברת הנוער, אך הצטיין בעזרה לזולת. כשעמד מישהו לפני עבודה שהיא למעלה מיכלתו - מיד בא דוב ונטה שכם. בגלל סיבות משפחתיות הוכרח לוותר על רצונו להתגייס לבריגדה העברית.

ב-1946 התנדב לפלמ"ח ונשלח למחלקת משמרות, ששהתה בגבעת השלושה. הוכיח יכולת מרובה בשדאות הפרט והכיתה, זריזות ואומץ לב. גם שם נתגלו סגולותיו מהבית: נשיאה בעול ואימונים ותלאות בלי תלונה ובנכונות תמידית לעזור לכושלים.

יפה-תואר, טוב-לב, נכון לכל קריאה, נתחבב מאד על כל חבריו. במסעות אסף רשמי תצפית מעולם החי ומוצגים בשביל חדר- הטבע של בית-הספר שבכפרו. בהתחשב בחובתו למשק המשפחה שוחרר מעבודות במקום חניית יחידתו, והיה בא רק לאימונים ולפעולות הפלמ"ח השונות שבמחתרת, בהן הצטיין בזריזות ובאומץ במצבים מסוכנים. חיפה בנשק על הורדת מעפילי האניה "לנגב" והשתתף בפריקת בית-הנשק של הצבא הבריטי בתל-ליטוינסקי. אחרי החלטת עצרת האו"ם היה עוד קשור למשקו, אך משגברו הפעולות נכנס לשירות מלא.

באביב תש"ח עלה לירושלים והשתתף בפשיטות על סריס, בית-סוריק, בית-אכסא ונבי סמואל ונשבע לנקום את דם מפקדו שנפל שם. משקיבל חופשה וחיכה לשיירה שיסע בה אל השפלה. השתתף בכל פעולה קרבית בסביבה.

כשעמדו אנשינו ללכת לכבוש את תחנת הראדאר, לבל תימסר לערבים, ניצח את מפקדו וחבריו בדרישתו העקשנית לשתפו בפעולה זו.

אומרים כי אדם המקבל מכה רצינית במקום מסוים, ימנע ככל האפשר מלחזור לאותו מקום, ועל אחת כמה וכמה שלא ימהר לקחת נקמה. ואילו דב היה זמן קצר בלבד לפני כן שותף למכה הקשה לרגלי אותו הראדאר, כשניסו להגיש עזרה ראשונה לאנשי נבי סמואל. בכל זאת חזר דב והתנדב והלך בשנית.

בדרך חדר כדור אנטי- טנקי למשוריין שנסע בו ושם נפל ב-13.5.1948. בו ביום נקבר בקרית-ענבים.

בניית אתרים: