תפריט נגישות

סג"מ ירון גבעתי ז"ל

ירון גבעתי
בן 20 בנפלו
בן מרים ושלמה
נולד במצובה
בל' בניסן תשי"ג, 15/4/1953
התגורר במצובה
התגייס ב-9.11.1971
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 14, גד' 79
נפל בקרב
בכ' בתשרי תשל"ד, 16/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: החווה הסינית
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ מצובה
הותיר: הורים ואח

קורות חיים

ירון, בנם-בכורם של מרים ושלמה, נולד ביום ל' בניסן תשי"ג (15.4.1953), בקיבוץ מצובה. הוא למד בבית-הספר היסודי במצובה ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי בגשר-הזיו. אחרי שתי שנות לימודים עבר לבית-הספר החקלאי "עירון" בחדרה, שם סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון. ירון גדל בבית חם, שבו הרעיפו עליו טוב-לב ואהבה. כנער היה מסוגר במקצת וקשה היה להתקרב אליו ולרכוש את אמונו. אולם כשהסתגל לאחד ממוריו או לאחת המטפלות, שרכשו את אמונו, נהיה עוזר נאמן להם בהשלטת סדר ומשמעת בקבוצת-הילדים שלו - קבוצת "שקד".

הוא היה בעל דמיון עשיר. בכל סיפור ששמע ובכל עובדה חדשה שלמד, גילה משמעויות חדשות ומקוריות, שהיו מיוחדות לדרך החשיבה שלו. פעמים רבות היה רואה דברים מזווית ראייה מיוחדת לו ולעתים קרובות היה מוצא את הצד המגוחך שבדברים והיה מציירם ברוח עליזה ושובבה. הוא קשר קשרי ידידות עם חברים אחדים, קשרים נפשיים, עמוקים ולא קשרי חברות שטחיים. הוא ידע לעמוד עד מהרה על אופיים של אנשים חדשים שנקלע לחברתם ולגלות ביניהם את אלה שעמם היה רוצה לקשור קשרי ידידות. בפניהם היה מוכן להיחשף ואף ציפה כי ישיבו לו יחס דומה. אכן ידידות עזה ועמוקה הייתה נוצרת בינו לבין חברים כאלה, כבר מתחילת ההיכרות.

ירון היה בעל חוש הומור משובב ורוח עליזה. הוא אהב מעשי קונדס והיה ראש וראשון לתעלולי הנערים בני קבוצתו. אך עם זאת נחשב צעיר אחראי, היודע את הגבול בין המותר לבין האסור. הוא נהיה דמות מרכזית בחיי החברה של כיתתו וידע להשרות סביבו אווירה טובה של חברות. בני כיתתו אהבו להתקבץ סביבו, להאזין לנגינתו בגיטרה וללוות את הנגינה בשירה. לעתים העדיפו צורה זו של בילוי, על מופע אמנותי שנערך במשק. היה לו אוסף תקליטים ובחדרו המטופח היו מתאספים בני החבורה, מאזינים למוסיקה ומבלים בשירה ובריקודים. הוא היה הגורם המלכד בקבוצת "שקד" ועמד על כך שחברי הקבוצה יפגשו מדי שבת, יבלו יחד וישתפו זה את זה בחוויותיהם. ירון אהב לשמוע את חבריו מספרים על הקורה אותם, ידע להקשיב לבעיות וניסה לעזור ככל יכולתו. הוא עצמו היה מתייעץ בחבריו ובחברותיו, מגלה לפניהם את בעיותיו ומחפש בעזרתם פתרונות ודרכי פעולה. גם לאחר שעזב את הקיבוץ, כדי ללמוד בבית-הספר התיכון החקלאי, שמר על קשר הדוק עם חבריו וכשהיה מגיע לחופשה, שוב היה ניצב במרכז ההתעניינות והיה מארגן מסיבות וערבי הווי להנאת הכל.

ירון היה בעל רגש והבנה ביחסו לזקנים ולחולים. חלומו הגדול מילדות היה לעזור לאנשים הנזקקים לעזרה. היה לו חוש מיוחד ליופי והוא הביעו בתצלומים הרבים שצילם. הוא אהב את החי והצומח והרבה לטפל בבעלי-חיים במסירות רבה. הוא אהב את העבודה במשק החקלאי וביצע כל תפקיד שהוטל עליו בשלמות ובדייקנות. תמיד התגייס למשימות המיוחדות שהצריכו עבודה מרובה גם בימי שבת ומועד. הוא היה קשור קשר עז לקיבוץ ולאדמה שעיבד, ולמרות שהתלבט בדבר עתידו, ידע כי יהיה קשור בקיבוץ, שבו גדל וחונך ובעבודת האדמה.

ירון גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השלים קורס תותחנות טנקים וקורס מפקדי טנקים. בקורסים אלו הגיע להישגים מעולים ולאחר שעמד בהצלחה במבדקי הקצונה, נשלח לקורס קצינים. הוא סיים בהצלחה קורס קצינים וקורס קציני שריון. הוא עשה מאמצים רבים כדי להצליח בשירותו הצבאי והתגבר בהצלחה על כל המכשולים שנערמו בדרכו.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחו ירון וחבריו לקורס - לסיני, כדי להשתתף בבלימת מאמצי הצבא המצרי לצלוח את תעלת סואץ. הטנק שלו התקלקל סמוך לטסה בדרך לתעלה וירון התעקש להצטרף לטנק אחר, לא בתפקידו כמט"ק, אלא כטען-קשר. הוא השתתף בקרבות הקשים בשבוע הראשון למלחמה והתגלה כאיש מקצוע מעולה, שביצע את המוטל עליו בדייקנות ובקפידה של איש שריון, שהחינוך והמשמעת המיוחדים לחיל זה טבועים עמוק בדמו. הגם שהיה עדיין צוער ולא הוסמך לקצינות, התגלו בו תכונות של מנהיג וקצין מעולה.

בשבוע השני למלחמה יצאה יחידתו אל "החווה הסינית", שכוח מצרי גדול הגן עליה. הקרב נמשך ימים אחדים והיחידה סבלה אבידות רבות. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בליל הפריצה ל"חווה הסינית", נפגע הטנק של ירון שעה שנחפז לחלץ טנק אחר שנפגע קודם לכן והיה חשוף לאש האויב. בפעולה זו נפגע ירון ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ מצובה. השאיר הורים ואח. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן-משנה.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם, סגן-משנה ירון ז"ל שירת ביחידת שריון כטען בטנק מפקד מחלקת טנקים. בקרבות שקדמו לליל הפריצה התגלה ירון כאיש צוות מעולה והטנק בו נלחם השמיד כלי אויב רבים. ירון דבק במשימתו, תוך גילוי אומץ והכרה בשליחות שמילא".

בני משפחתו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, שכתבו מוריו, המטפלות שטיפלו בו, חבריו לכיתה וחבריו לנשק; דברים על דמותו ראו אור בעלון מיוחד, שהוציאה לאור המועצה המקומית "סולם צור".

בניית אתרים: