תפריט נגישות

סמל רון בר ינאי ז"ל

רון בר ינאי
בן 20 בנפלו
בן אוה ויעקב
נולד בצ'ילה
בכ"ז באייר תש"ט, 26/5/1949
התגייס ב-13.11.1967
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 188, גד' 53
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ט בתמוז תשכ"ט, 15/7/1969
במלחמת ההתשה
מקום נפילה: רמת הגולן
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: אילת
חלקה: א, שורה: 1, קבר: 2.

קורות חיים

רון, בן יעקב ואווה, נולד בכ"ז אייר תש"ט (1949) בצ'ילי. בשנת 1959 עלה ארצה עם משפחתו שהשתקעה באילת. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון המקיף - שניהם באילת. הוא התענין במדעים ובספרות כאחד ומצא גם עניין רב בהיסטוריה. מלבד איסוף בולים, שהיה אחד מתחביביו, עסק גם באיסוף מאמרים וידיעות על טיסות לחלל. לאחר שנפל ציינה המחנכת שלו בבית-הספר אחדות מתכונותיו המצוינות של רון: "רון היה נער שקט, נחבא אל הכלים ולא ניתן לי לעמוד על אופיו אלא בסוף שנת הלימודים, עת יצאנו לשירות לאומי בקיבוץ שובל. מסתבר שרון נענה לכל פנייה, תורנות, התנדבות, עזרה וסעד... שנתיים מאוחר יותר מצאנו עצמנו, הכיתה ואני, נוסעים שוב לשירות לאומי בדגניה. זה היה ערב פסח 1967 ועדים היינו ליריקות האש מתל אחד שברכס הגולן, הנראה כמצודה שאיננה ניתנת לפיצוח. רון שמר עלי מכל משמר, נכון לציית לכל בקשה, אמורה או מרומזת. רון היה נאמן וחרוץ, דורש הרבה מעצמו ומאחרים, בעל חוש אחריות מפותח כמבוגר ואף למעלה מזה. מלחמת ששת הימים הוסיפה דאגה פרטית לדאגותיו של רון; יורם אחיו היה בחזית בסיני. אז גליתי בו צד שלא חשבתי עליו: רגש של אשמה, אשמה שהוא יושב על ספסל הלימודים ואילו יורם ואחרים מסכנים את חייהם במשמר על המולדת. שוחחנו רבות בנושא זה ונסיתי להסביר לו כי לכל דבר שעה משלו. על אומץ רוחו יעיד המקרה שקרה באחד השיעורים להיסטוריה. רון הביע את דעתו שאין הוא שבע-רצון משיטת ההוראה שלי. התלמידים נדהמו למשמע אזנם, אך אני הבנתי לרוחו. הסברתי לתלמידים כי אין לרון כל כוונה לפגוע בי, שכן הוא רוצה להתקדם במהרה במקצוע. ואז הצעתי לו דרכים ללכת בהן ולהוסיף דעת, ושאר התלמידים יתנהלו לאיטם כמו שעשו לפני כן". בסוף דבריה מציינת המורה המחנכת: "הוא היה היסטוריון בעל כושר ניתוח ויכולת היקש ומאידך גיסא התעניין במתמטיקה, במחקר החלל ובפיסיקה". מלחמת ששת הימים השפיעה על רון השפעה עזה, והוא החליט להפסיק את לימודיו באמצע ולהתגייס לצה"ל לפני המועד. עד לגיוסו יצא לעבודה, לחסוך כסף כדי שיוכל לשלם את שכר הלימוד לבגרות, שרצה להשלים תוך כדי שירותו. כן סיים בהצלחה קורס כתיבה במכונה, מתוך מחשבה כי ידיעה זו תקל עליו את הלימודים באוניברסיטה לאחר השירות. בהמלצות שנתנו לו לאחר סיום הקורס נאמר: " - ... סיים קורס זה בהצטיינות. מעל למשוער ובהישגים מעל גבול היכולת. ממליצה עליו לכל עבודה בעלת רמה גבוה". רון גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1967 והוצב לחיל השריון כתותחן טנק. בשעה שחבריו לכיתה סיימו את לימודיהם שיגר רון מכתב לחברו ובו כתב: "עם סיומה של תקופת הבחינות התחילה תקופה חדשה ושונה לחלוטין. רבים מן החבר'ה עומדים להתגייס, המיעוט ימשיך ללמוד, איש איש בדרכו ימשיך. כעת תבוא שעת הפרידה מן החברים הקרובים... ומרגישים צער ומצוקה. עדיין אין אתם מרגישים בזאת אך בקרוב תטפח המציאות על פניכם באכזריות. איני מגזים בדברי; זאת אני אומר מתוך ניסיון. לא יעבור זמן רב ותסתגלו למצב החדש שנוצר. בחיי כל אחד מגיע הרגע בו הוא עושה חשבון הנפש: 'מה עשיתי?' מאז מלחמת ששת הימים הרהרתי בדברים רבים בקוים כלליים, אשר הינחו אותי ובעקרונות-חיים רבים ושונים. ככל שהעמקתי באותו ים של מחשבות חדרה עמוק להכרתי העובדה שאני מבזבז את זמני, שיכול אני להביא תועלת במקום אחר ועם זאת לסיים את לימודי. מלחמת ששת הימים הביאה אותי להפסקת הלימודים ולהתגיסותי לצה"ל. כעת אני עושה את אשר בחרתי. איש לא כפה עלי זאת; אני חופשי להחליט אך נתון ללחץ חזק מצד ההורים ויתר המשפחה. זה לא היה קל להחליט. עשרות גורמים השפיעו עלי. לעזוב את המשפחה לא רציתי; לעזוב את אילת לא רציתי - ולעזוב אתכם לא רציתי, אז היה קל להמשיך בדרך בה הלכתי - ולהיות עם המשפחה. ובכל זאת החלטתי לעזוב ולהתגייס. נסו להבין זאת: לא הייתה זו החלטה פזיזה, ללא שיקולים; השקעתי הרבה זמן במחשבה עד להחלטה. חושבים אתם שבחרתי בדרך הקלה? זאת הדרך הקשה! מעטים האנשים הקרובים אלי שהבינו אותי ולא ניסו ללחוץ עלי לשנות את החלטתי. הורי לא יכלו שלא ללחוץ עלי, כי אין הם יכולים להיות אוביקטיביים. בסוף שכנעתי אותם פחות או יותר, כך שהיונים והנצים הגיעו לעמק השוה... אני מקוה שכולכם תצליחו (עם סיומן של שתים-עשרה שנות הלימוד), כי אם ייכשל מישהו, קשה יהיה להתגבר על המכשולים אשר יעמדו בדרכו. לכן השקיעו מאמץ ואל תבזבזו אף רגע בימים הבאים, כי עומדים אתם בפני מבחן בו יראו מוריכם והוריכם אם המאמץ והעבודה, אשר השקיעו בכם, כדאיים היו... אני מקוה כי הבנים יתגייסו כולם לחילות קרביים אם הם מסוגלים, ואם יש להם כושר הרי שיתנדבו לחיל קרבי. הסיפוק והגאווה לא יאחרו לבוא. מהבנות אי אפשר לדרוש להתנדב לחיל קרבי אך הן יכולות למלא תפקידים חשובים ביותר. לחברי, אשר יעלו במשך הזמן בסולם הדרגות, אסור לשכוח כי פעם היה כל אחד חייל פשוט. אני חייב להפרד מכם כי מועד השמירה מתקרב... עלו והצליחו." למרות הקשיים שבלימוד תוך כדי מבחן בו יראו מוריכם והוריכם אם המאמץ והעבודה, אשר השקיעו בכם, כדאיים היו - - - אני מקוה כי הבנים יתגייסו כולם לחילות קרביים אם הם מסוגלים - ואם יש להם כושר הרי שיתנדבו לחיל קרבי. הסיפוק והגאוה לא יאחרו לבוא. מהבנות אי-אפשר לדרוש להתנדב לחיל קרבי אך הן יכולות למלא תפקידים חשובים ביותר. לחברי, אשר יעלו במשך הזמן בסולם הדרגות, אסור לשכוח כי פעם היה כל אחד חייל פשוט. אני חייב להיפרד מכם כי מועד השמירה מתקרב. - - עלו והצליחו". למרות הקשיים שבלימוד תוך כדי שירות ביחידה קרבית, עמד בבחינות הבגרות. חיד עם זאת התבלט בין חבריו במסירותו, ביעילותו ובנכונותו לבצע כל משימה כתותחן טנק. בהמלצת מפקדיו נשלח לקורס מפקדי טנקים. ביום כ"ט בתמוז (15.7.1969), מת מפצעיו שנפצע יום קודם לכן בדרום הגולן מיריות האויב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באילת.

מפקד יחידתו כתב מכתב תנחומים להוריו ובו אמר כי ביום כ"ט בתמוז, בנפול על משמרתו סמל רון בר-ינאי נקפדו חייו של אחד מטובי הלוחמים והמפקדים של היחידה על-ידי כדור-מרצחים סורי.

בהמשך דבריו כתב: "כעבור הכשרה קצרה חזר והיה לאחד המפקדים המעולים והמוכשרים שידעה היחידה מעודה. רון היה אהוד ואהוב על חייליו ועל מפקדיו כאחד. הוא היה שקט, בטוח ומוכן לכל משימה - ותכונות אלו ידע להעביר להפליא לחבריו לנשק. לא ייפלא איפוא שרון שימש דוגמא ומופת כחייל וכמפקד ביחידה כולה". בבית-הספר בו למד הוקמה פינת זכרון; כן הוקמה ספריה על שמו בדואר אילת.

בניית אתרים: