תפריט נגישות

רב"ט אברהם-אלברט ברו בן-משה ז"ל

אברהם-אלברט בן-משה
בן 27 בנפלו
בן מזל ומאיר
נולד במצרים
בכ"ח בטבת תש"ו, 1/1/1946
התגורר בבת ים
התגייס ב-אוגוסט 1964
שרת בחיל השריון, חיל הנדסה
יחידה: פלחה"ן 299
נפל בקרב
בג' בחשוון תשל"ד, 29/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: סיני
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אשה - סוניה, שתי בנות - בתיה ושרון, הורים, שתי אחיות וחמישה אחים

קורות חיים

אלברט (ברו), בן מזל ומאיר, נולד בשנת תש"ו (1946) במצרים, ובה גדל וגם החל ללמוד בבית-הספר העממי. בשנת 1957, בעקבות מבצע "קדש", עקרה המשפחה ברוכת הילדים ממקום מושבה, עלתה ארצה, והשתקעה בבת-ים. ברו המשיך ואף סיים את לימודיו בבית-הספר הממלכתי "גאולים" בבת-ים.

מילדותו היה בעל ידי זהב, והצטיין בכשרון רב לעבודת כפיים ובחריצות מדהימה. עבודות העץ שיצאו תחת ידו הרהיבו ביופיין. בזכות כשרונו קנה לו מקום של כבוד בבית-הספר "אורט" ביפו, והוא סיים לימודיו כאומן. אחיו ואחיותיו מספרים עליו שהיה נער חביב, עליז, שופע צחוק ומעשי קונדס. הכל הכירוהו בשערו הפרוע, בלבושו המרושל ובחיוכו הרחב. בשכונה היה ידוע כאמן הסוכות, כי כל שנה בחג הסוכות נהג לבנות סוכות לילדי השכונה. שנים אחרי-כן, לאחר שנולדו בנותיו, עוד הוסיף לבוא כשארגז הכלים בידו, והוא עובר בין הסוכות ושואל שמא יוכל לעזור, לייעץ וליפות. גם כשאביו היה מתקן משהו, נהג, כנער, ליטול מידו את מכשיריו בשאלו: "אבא, אינך עייף?";

ערבי-שבת היו לגביו קודש לבית. נוהג היה לבוא הביתה, לנשק את אמו על לחייה, להחליף בגדיו, להרים את כל הרהיטים ממקומם, ולקרצף את הבית עד שנצץ באור השבת. בעל גוף אתלטי, גבוה ותמיר, ובעל עיניים כהות-גדולות ובלורית פרועה היה ברו. ספורטאי מעולה, שחקן כדורגל מהמצוינים שבקבוצת הנוער "מכבי" יפו, ושחיין שהשתתף בתחרויות ובהרבה צליחות של הכנרת. על ברו הייתה גאוות הוריו, אחיו ואחיותיו. הוא היה בן אוהב, אח מסור וחבר נאמן, שלכשרונו בארגון טיולים ומסיבות יצא שם.

אלברט גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1964. אחרי שעבר את האימון הבסיסי הוצב לחיל הנדסה. הוא סיים קורס-פלסים, ושירת כפלס עד ששוחרר. מפקדיו רשמו בתעודת השחרור שלו: "מסודר, מילא תפקידו לשביעות רצון הממונים עליו". בנובמבר 1966 שוחרר אלברט מהשירות הסדיר, ואת שירות המילואים הראשון שלו עשה בתפקיד קרבי במלחמת ששת הימים. ברו חזר לעבודת הנגרות וחלם להקים נגרייה משוכללת, שבה יוכל לתת דרור לדמיונו הפורה, ולייצר דברים נפלאים כלבבו. תמיד אהב לתת, וחבריו ובני משפחתו נהנו ממתת ידו הרחבה ומן העבודות הנפלאות שעשה למענם בלי לדרוש שכר. ברו נשא לאישה את חברתו סוניה, והקים את ביתו לא הרחק מבית הוריו בבת-ים. לימים נולדו שתי בנותיו, בתיה ושרון, שעליהן הייתה גאוותו. תמיד נהג ללכת מחזיק בת אחת בידו ונושא את השנייה על כתפו. האווירה בביתו היתה מיוחדת במינה - ההבנה והאהבה ששררו בין בני הזוג היו מופלאים בייחודם.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים יצא ברו עם גדוד-הנדסה משוריין לסיני. בכל הקרבות היה ברו מקור עידוד והרגעה לחבריו. הוא נהג להכין להם משקה חם, ובעת הפגזות כבדות ידע להפיג המתח בעזרת בדיחה טובה. מכתביו הביתה היו קצרים - "אוהב, מתגעגע, חושב עליכם". ערב-ערב נהג להוציא את תמונות בנותיו, לשוחח אתן ולהבטיח להן שהנה הנה אבא חוזר הביתה.

ביום ג' בחשון תשל"ד (29.10.1973), נפגע ברו ונהרג בהתפוצצות מוקש-ימי באגם המר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים, שתי אחיות וחמישה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב למשפחה השכולה כתב מפקדו: "...בנכם אלברט ז"ל שירת בגדוד הנדסה משוריין במסירות ובהקרבה. היה מהמצטיינים בפלוגתו, אהוד, וידיד לכל חבריו ביחידה. דמותו משמשת דוגמא ומופת, ותהיה חרוטה בכל מעשי גדודנו ומבצעיו. בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק והננו משתתפים באבלכם הכבד".

קבוצת "מכבי" יפו מקדישה מדי שנה בשנה משחק ידידותי לזכרו. המשפחה תרמה גביע-נודד לזכרו.

בניית אתרים: