תפריט נגישות

סרן צור זרחי ז"ל

צור זרחי
בן 27 בנפלו
בן מינה ונחום
נולד בנהלל
בז' באלול תשל"ט, 30/8/1979
התגורר בנהלל
התגייס ב-8.1.1998
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 434, גד' 8112, פל' ז'
נפל בקרב
בי"ט באב תשס"ו, 13/8/2006
במלחמת לבנון השנייה
מקום נפילה: תל נאחס
באזור דרום לבנון
מקום קבורה: נהלל
חלקה: 1, שורה: 2, קבר: 13.
הותיר: הורים ושלוש אחיות - טל, לילך וניצן

קורות חיים

צור זרחי בן מינה ונחום אח לטל לילך וניצן.

צור נולד בנהלל ב-30/08/1979.

צור נושא את שמו של צור בן ברק בן דוד של נחום טייס חיל האויר שנפל בשנת 1967.

למד בבית הספר היסודי בנהלל.

השתתף בחוגי סיור של החברה להגנת הטבע.

בשנת 1997 סיים את לימודי התיכון בבית הספר החקלאי בנהלל, בגרות מורחבת בכימיה ומתמטיקה.

2004-2006 למד וסיים תואר ראשון בכלכלה וניהול, התמחות במימון פיננסי במכללת עמק יזרעאל.

אהב את החקלאות המושב והעמק.

טל אחותו הגדולה של צור שרתה בצבא כמש"קית ת"ש בשיזפון ולאחר מכן כקצינת ת"ש בחטמ"ר אפריים. טל סיימה, בהצטיינות, שנה ראשונה באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לביוטכנולוגיה. טל נפטרה, בחטף, כשהיא בת 24.



צור מדבר בהלוויה של טל: 19/10/2001

טל, אחותי הגדולה, האחות שבילדות טיפה הציקה לאחיה הקטן אך עד מהרה נהפכה לחברה טובה, אחות שעזרה תמיד כשצריך, אחות שתמיד התגאתי והשווצתי בה, אחות אוהבת, אחות גדולה, הרי רק לפני שבוע באתי אליך ואל שחר לדירה וישבנו ודיברנו, על הצבא על האחיות על אמא ואבא, על טיול ועל הלימודים, ואת אמרת לי שאין לי ברירה אלא ללמוד פסיכוביולוגיה הרי איך אני יכול ללמוד משהו בלי הסיכומים שלך... אז מה יהיה עכשיו? מה אני אלמד? רק שנה ראשונה? ומה יהיה עכשיו בארוחות יום שישי? יותר אני לא אוכל לשאול את אבא ואמא מה עם טל ושחר? צמד מילים שכבר הפך למילה אחת. נראה כאילו הכל היה כבר מושלם, סיימת צבא, היית שנה בטיול עם שחר התחלתם ללמוד ועברתם לדירה חדשה שנורא השווצתי בה ה"דירה של טל" שטל קראה לה בית, ועכשיו מה? תמיד התלוננת שאני עושה בלאגן ולא מסדר אחרי וכשאמא ואבא היו בחו"ל ואמרת לי שאת נוסעת עם שחר לנופש ביקשתי ממך להישאר כי מה, איך אני אדאג לעצמי? את האמת, ברור שאין לי בעיה לדאוג לעצמי, אני רק רציתי שתישארי כדי שסתם תארחי לי לחברה, כדי לשבת איתך ועם שחר על הדשא בחוץ וסתם לדבר על אבא ואמא שפעם ראשונה נסעו לחו"ל, על זה שאנחנו בתור ילדים לא היינו מפונקים כמו לילך וניצן והיינו נזכרים ביחד מחדש "בארבע קוביות שוקולד וזהו" ואז אמא הייתה נעלבת.

וכמובן שביום כיפור ראינו כמו תמיד את השקופיות והפעם גם עם שחר ואת שמחת שאבא לא כאן, כי נוכל לעבור מהר על השקופיות של המשק והצבא כי לא יהיה מי שיסביר ולי לא יהיה את מי לשאול וככה נוכל להסתכל הרבה זמן על התמונות של אבא מאירופה.

זוכרת איך היינו מדברים על עדי, ועכשיו אני צריך לדבר גם עליך.

מה עם ההלוואה שרצית בשביל האוטו?

טל, אני לא יודע מה להגיד ומה לכתוב יותר, חבל שאת לא כאן כי בטח היית עוזרת לי וכבר חושבת על משהו.

אוהב ומתגעגע צור אחיך הקטן.



כותבת מינה האם ביום השנה לילד שלה:

...היית איתנו ב-17 לאוקטובר 2001 וכמעט חמש שנים אח"כ עברנו ביחד וכל אחד, טלטלה עזה, ייסורים, כאבים, געגועים לטל שלנו.

חוש ההומור הציני הדק הכל כך קולע הצורי שהוא רק שלך, היה למשענת לנו בתקופה הכל-כך קשה, לסם מרגיע להרף רגעי מהסערה. זמן האיכות שלך עם אבא בעבודה, בבית, בכל מקום שהרי כל-כך אהבתם להיות יחד, נתן לאבא כוחות להמשיך.

את ה"חניה" לטל עשיתם כרגיל ביחד, מיעטת לדבר על טל, הכאב שלך היה כל כך עמוק - מה הלאה? איפה אתה גיבור שלי מוצלח?



כותב צור ביומן מסע על טל - 23/03/02

היום קיבלתי מייל מאבא ובו הסיפור "בת האיכר".

לפני יומיים שאלו אותי בפעם הראשונה: "כמה אחים יש לך" - ובפעם הראשונה - לא ידעתי מה לענות, בהתחלה היססתי, אחרי זה שתי אחיות, אחרי זה, 3 אבל אחת מתה?

עדין קשה להאמין, לא נתפס, אבל לא עובר יום בלי לחשוב עליה, מי ששאלה, אותי שאלה זו, קוראים לה גם טל, וגם זה טיפה היה מוזר, לקרוא למישהי "טל" אחרי כל-כך הרבה זמן.

עכשיו אני כבר שלם עם עצמי, יש לי 3 אחיות, זה ברור לחלוטין...



את שרותו בצבא החל בשנת 1998 בקורס טייס ולאחר מכן עבר למסלול בשריון, חיל, בו שרת נחום אביו, ודודו ישי. נחום (חומי) זרחי דודו של האב, נחום, נפל במלחמת העצמאות כשהוא מפקד על פלוגת משוריינים בחיל השריון.

בשנים 1999-2000 קורס מפקדי טנקים ומדריך בקורס מפקדי טנקים (גנן קמ"ט).

2000-2002 קורס קציני שריון מ"מ בפלוגה מבצעית במשך כשנה וע.ק. אג"מ חטיבה 188.

לאחר השרות הצבאי צור נסע לטיול לדרום אמריקה.

כשחזר השתלב ביחד עם הלימודים בעבודה במשק שכללה שידרוג ובניית רפת החלב לדרישות הרפורמה. צור הכניס שכלולים במכון החליבה החדש, ונורמות חדשות של הקפדה יתרה בכל אחזקת הרפת.

כותבת מינה: ...כל יום אני הולכת לאורכו של המשק, מחפשת אותך קופץ מעל גדרות העגלים בחצר, עומד על הסולם שאתה ואבא בניתם, שניצב על המעמיס, משחיל חוטי חשמל, מלחים, מרתך, רואה את הגב שלך מתרחק ממני במהירות בריצות הכושר שלך, נזכרת בילדותך הרכה, כשהיית רב עם טל או איתנו, היית בורח לעגלים-לחפש מפלט ומקלט להירגע.



כותב חברו מיקי:

שידרת יציבות לכולנו, בעוד שותפיך לשכבה עזבו את העיגול, אתה נשארת פה ושכללת את משק 16. היינו מקניטים אותך שאם אורח לא רצוי יגיע באישון לילה לרפת יעוטו עליו רובוטים קטלנים ויירו עליו קרני לייזר. הגזמנו אבל לא בהרבה, הרי כל כך הרבה לילות ישבנו אצלך בקארוון, צעירים לפני הצבא וחסרי ביטחון, וכל רעש לא מוכר או צריחת האזעקה במשק היית עולה על הטרקטורון ונעלם בחשיכה בעוד אנחנו מקווים לשובך בשלום... קורצת מהחומר של המייסדים ושל הנוטרים פה בעמק, חומר נדיר כל כך בימינו...



ב-4/08/2006 צור גוייס למילואים ולאחר אימון קצר הגדוד הגיע לגיזרת מטולה.

הפלוגה של צור נכנסה לתל אנחס שנמצא מצפון למטולה בין כפר כילא לקליעה. לאחר שצור תיקן את הטנק שלו הוא הצטרף לפלוגה בשבת בלילה 12/08/2006. תוך כדי תנועה בלילה שקע בבוץ טנק שני שהיה עם צור. צור נתן הוראה שכולם יישארו על הטנקים, ירד וחיבר כבלי גרירה ולאחר מספר ניסיונות הצליח לחלץ את הטנק ששקע בבוץ. בשעות הבוקר צור ביחד עם בועז המ"פ ניהלו ירי לעבר הכפר אל חיאם. ניתנה התרעה על כוונות לתקוף את המוצב. תצפית זיהתה משאית נושאת תחמושת ממערב לתל באזור מוצב "גלגלית". טנק 1א' והטנק של צור פתחו באש לעבר המשאית. צור ירה פגז אחד ובזמן שהטען קשר התכופף להוציא פגז שני טיל נ"ט פגע בצריח ליד כיפת המפקד. צור נפגע.



מספר אליק הנהג של צור במלחמה:

למרות שהיה קצין מילואים, ידע צור לשלב בין רצינות ומרובעות שיריונאית, לבין "זרקנות" של איש מילואים. תכונה זו, אם כי לא רק היא, גרמה לי להתחבר אליו להעריך ולהעריץ אותו בתור מפקד למן היום הראשון. בהמשך התחברתי לחוש ההומור, הסחבקיות והחום שהוא הקרין. הרבה פעמים כשהטלנו ספק במשימות שהוטלו עלינו, צור הנחיל בנו בטחון ואמר שאם לא היה בטוח שהמשימה ברת ביצוע וחיונית, לא היה מסכים לבצע אותה בעצמו.



כותב בועז שוורץ המ"פ:

...צור. הכרנו אותך על מדים, כמפקד מחלקה, כחבר לנשק, כאדם כדמות.

אנחנו כפלוגה, הכרנו את צור- צור הסלע, צור של חוזק, של כוח, צור של איתנות.

צור - של אבן צור, צור שמדליק את הניצוץ, מלהיב, סוחף ומוביל.

היינו חברים לנשק ובמקרה הזה גם לצרה...

בסוף זה קרה - הקפיצו אותנו. מאותו הרגע היית כולך עסוק באיך להיות הכי טובים, איך לנצח ואיך להוביל הכי טוב - כי היית הכי טוב.

ברוגע שלך בלי צעקות עם יד מחבקת נתת פקודות.

פשוט היית לנו כאי של שקט במלחמה של טירוף.

...במלחמה לא ויתרת - שאלת שאלות קשות, לפני כל משימה, חקרת, צלצלת לכל מי שאתה מכיר לבדוק אולי בטעות הוא יודע יותר על הגזרה, מכיר את הציר, איזו עצה... אבל עם כל השאלות והבירורים, מעל הכול תמיד היה הביטחון שנתת במפקדיך והביטחון אותו שידרת לחייליך.

באחת המשימות אני זוכר אותנו חושבים ביחד איך עושים את זה איך נכנסים בצורה הנכונה ביותר? כשחזרתי מהפקודה כבר היית עם תצ"א ביד סימנת שטחים שולטים רמפות ואיומים, עלית לבדוק איך נראה השטח מהמוצב למעלה, כבר הספקת לשבת עם המט"קים להסביר, להתייעץ, כבר דיברת עם החיילים, הרגעת והכנסת אותם לתמונה, מה אפשר עוד לומר היית אלוף.

היית מלך הטנקסטים ידעת הכול על כל פין, בורג, תרגולות, פקודה, שו"ש או תחמושת חדישה שיש בטרקטור המשוכלל הזה, אבל יותר מכל ידעת על כל חשש פחד והתרגשות אצלנו המפקדים והחיילים, ישבת הרגעת שתית קפה חייכת וזה היה בשבילנו הכוח להמשיך...



כותב נחום האב:

...לא נידבת לנו פרטים מה קורה. אמרת לי כי המלחמה הקשה שלך, היא נגד פקודות אשר דרך הביצוע לא נראית לך נכון לבצע כך. פעמיים שלוש הצלחת לשנות. מה קרה אח"כ איננו יודעים.

צור ילד שלי, החבר הכי טוב שלי, אנחנו בראש אחד, במשק אתה מנהל הכל. מאז שנכנסת לעניינים הכל משודרג, התוצאות המקצועיות נוסקות מעלה.

כמעט חמש שנים בלי טל ואתה המשענת של כולנו. החוזק שלך והנפש שלך הרימה אותי על הרגליים. כל דבר עושים ביחד...

כף ידך

כף ידך שאחזה בבקר-המפקד ביום האחרון למלחמה ההיא...

כף ידך אשר אחזה, תמכה ומשכה, בימים אחרי מה שקרה לטל...

אלו היודעים את פועלך ירימו עיניהם ויראו את הבנוי והקיים ויראו את אשר יצרת ועשית.

אלו ההולכים ועיניהם מופנות לאדמה, יבחינו בטביעות כפות ידיך המוטבעות בבטון.

ויש כאלה שמושיטים ידם ומחפשים את כף ידך החזקה...

נהלל 14/08/06



צור, צורי

עכשיו התעוררתי, פתחתי את העיניים וקיוויתי שזה רק חלום רע, כבר עמדתי לצאת עם הפיג'מה למטבח, לראות אותך ואת אבא אוכלים ארוחת בוקר עם קפה ומדברים על נושאי פרות, זבל או טנקים למיניהם. במקום, ראיתי אותך מהטלוויזיה, אם היית כאן בטוח היינו צוחקים שהפכת למפורסם, צור, אפשר חתימה?

צור, נסעת בארוחת ערב של יום ההולדת שלי וכדי להישאר חיובית אמרתי לך ולי שאתה נוסע לחו"ל וביקשתי שתביא לי מתנות, איימתי עליך שתשמור על עצמך, אבל כנראה כושר ההרתעה שלי מתגמד לעומת הנחישות והגבורה שלך.

כותבת ולא מאמינה, לא ניתן לתאר את כמות הדמעות בצול וכנראה שכבר לעולם לא תצליח לכשל אותי סופית.

איך אתה? כל כך חזק ויציב, גם כשלא אומר הרבה תמיד אפשר להרגיש לידך בטוח, איך עזבת אותנו? לטל, לאבא ולי היה הסכם - אתה נשאר פה איתנו, כי לטל יש כבר מספיק חברים חדשים והיא מוכנה לחכות לך גם עוד 100 שנה.

מה יהיה עכשיו? מי יאהב את לולו, לולינק'ה, כמוך? מי ידליק לי את הדוד? מי יאכיל את שושקה וברק שניצן לא בבית? מי יהיה שם לידי סתם בשביל לשתוק, אבל לשתוק איתך. צור, אני כל כך אוהבת אותך, אף פעם לא אמרתי לך את זה ואני בטוחה שגם אם הייתי אומרת היית זורק איזה "טוב" אדיש כזה שלך, כי ידוע שאנחנו הזרחים לא חזקים בהפגנת רגשות ובלשון אמא "Smal Talkl". תמסור ד"ש לטל ועדי ותגיד שמתגעגעים אליהם פה, תחזקו אותנו ותשמרו עלינו, כי אנחנו צריכים אתכם. אתה יודע שאתה מוזמן לחזור, מבטיחה שאכין את הפסטה שאתה אוהב ואפילו אנקה לך את הדירה (מי עכשיו בעל הבית שלי בכלל?) אוהבת המון ומתגעגעת,

לילך, אחותך הקטנה



לילך כותבת לצור ב-30

צורי, עבר חודש ואני עדיין לא מעכלת את העובדה של חיים בלעדייך.

יושבים עם חברים שלך ואתה כל כך חי - סיפורים ישנים ומוכרים, סיפורים חדשים ומפתיעים שבטח לא היית רוצה שנדע ודמותך עומדת לפני, גבוה וחזק, לרגע מתעצבן ומאדים והוריד במצחך מתחיל לתפוח, לרגע עושה פרצוף ותנועת "ילד מוגבל" שלנו, לרגע צוחק ומסיים את השיחה ב"ממממ... ביי".

צור, אני מתגעגעת להקנטות ההדדיות בינינו, לרביצה על הספה ובהייה חסרת טעם בטלוויזיה, למראה שלך ושל אבא יושבים בפינת אוכל, שותים קפה או אוכלים אפרסק מאוהב ומדברים, אני מתגעגעת אליך.

מצאתי ברכת יום הולדת ממך מלפני כמה שנים, במקום ברכה נתת לי רשימת מטלות, כמה פרקטי מצידך, אפילו השארת אופציה בשבילך להארכת הרשימה בקובץ במחשב, מתנצלת שלא מילאתי אפילו רבע מהמטלות, מבטיחה שאתחיל לעבוד על זה ואפילו התחלתי, הכנתי לחם שום, בקשר לשטיפת האוטו אנחנו צריכים עוד לדבר... הברכה הסתיימה בחתימת "אחיך הגדול והאוהב" וזה מה שתמיד היית ותמיד תהיה - אחי הגדול, המגן, הדואג, המצחיק, המשרה ביטחון והאוהב.

צור, אתה לא יודע מה קרה בסוף השיר שלנו, מי ניצח בכוכב נולד ושניצן באמת השתפרה בגיטרה וכדי שנפסיק לצחוק עליה כבר.

אני מקווה שאתה יודע עד כמה אני מעריכה אותך ורואה בך מודל לחיקוי.

שתדע, שאני קצת כועסת על טל ועליך, ולא בגלל שקראתם לי בשמות מסוימים לפני שנים, אלא בגלל שהשארתם אותי כאן, אחות שלישית, בלי הגג המגן של האחים הגדולים שאפשר להתלות ולסמוך עליהם.לפני כמה ימים אבא הביא מהאוטו האדום שלך את הדיסקים שהיו שם, בתוך המערכת היה דיסק של U2 ובו השיר With or Without You. צור, אנחנו לא יכולים לחיות Without You.

מאחותך הקטנה והאוהבת - לילך



ניצן כותבת לאחיה:

כולם אומרים לנו שצריך להמשיך בחיים... איך אפשר בכלל? אתה כל כך בתוך חיי היום יום שלנו, הרי אני תמיד מספרת לחברות שלי על כמה שאח שלי חתיך ושאני רוצה שתהיה לך כבר חברה ושתתחתן שאמא ואבא יהיו מרוצים שהם סוף סוף סבתא וסבא... ומה עכשיו?

צורי, אתה תמיד נראה לי כל כך חזק, כאילו כלום לא יכול לקרות לך... שנמצאתי לידך הרגשתי ביטחון שאני לא יכולה להסביר אותו... אבל אני בטוחה שכל הקרובים אלייך מבינים על מה אני מדברת...

יצא לי לדבר עם כמה מהחבר'ה שלך בחודש האחרון... אפשר לראות אותך דרכם. רואים כמה שהאישיות שלך חזקה... גם חגגנו לך יום הולדת 27 עם החבר'ה, בתאריך הלועזי... הבאנו את הבירות שתמיד היו לך בדירה...

אני נמצאת אצל הסוסים, עובדת בקושי... אבל איפה אתה על הגג של העגלים שממולם? מרתך עוד ברזל... העבודה שלך הופסקה באמצע, זה כל כך לא אופייני לך לעזוב משהו באמצע...

אתה כל כך חסר, צורי... אני מתגעגעת - ניצן



יעל חברתו הקרובה כותבת:

תכבה את הריינג'ר. תיכנס אלי הביתה. תתיישב ליד השולחן ותאכל איזה בורקס או שניצל או סתם תשתה קפה. תשאל אותי "רוצה לצאת"? ניסע לוילדר, נשמע שיר של רוני סופרסטר, יעלה לך חיוך על הפנים. תגיד "יאללה", ותתופף על ההגה, עם השיר, בקצב. נשב בצרפתייה, תאכל סלט עוף מוקפץ. תגיד לי: "אין, חבל על הזמן, את חייבת לטעום". ניסע לרמת הגולן, תסביר לי למה זה המקום הכי יפה בארץ. תספר לי שוב את הסיפור של ישי. נשב אצלי בבית עם כל החבר'ה ופתאום תקום ותשאל אחד אחד: "קפה?" אדליק עוד סיגריה ואתה, בפעם העשירית באותו יום תפנה אלי ותשאל: "אמרו לך פעם שלא מתאים לך לעשן?" תכבה את הריינג'ר. תכנס אלי הביתה. תתישב ליד השולחן. אני עוד מחכה...



כותב סבא בניה

צור נכדי האהוב / כבר עברה שנה ואתה אינך./ שנת געגועים, זיכרונות ודמעות. אתה שהלכת, מאז ילדותך, בשדות,/ הלכת, בבגרותך, לשדה הקרב,/ ללחום נגד אויב וצר.

ידעת לקראת מה אתה הולך./ הינך דור רביעי למייסדי כפרנו./ איך יד הגורל הרודה, פגעה בך???/ על מגש של פלדה / הקרבת נפשך למען ארצך ועמך/ הלא יאומן קרה, ממש לפני הפסקת האש/ ונותרו לנו געגועים ודמעות עד אחרית ימינו./



על כרית המצבה נרשם:

צור בן מינה ונחום

אח לטל לילך וניצן



על המצבה נחקק ליד לוגו משק זרחי:

... כל רגע שנשמר-זיכרון ישן \ וכל מה שנשכח

עם השנים \ כל שכבר עבר \ האם תזכור אותם \

האם תדע? אתה שם בכולם.

בניית אתרים: