תפריט נגישות

סמל עמוס ברגר ז"ל

עמוס ברגר
בן 20 בנפלו
בן צילה ואליהו
נולד בכפר סבא
בכ"ז בטבת תשי"ג, 14/1/1953
התגורר בכפר מנחם
התגייס ב-14.8.1972
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 7, גד' 75
נפל בי"ג בתשרי תשל"ד, 9/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: בוקעתא
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: קיבוץ כפר מנחם

קורות חיים

עמוס, בן צילה ואליהו, נולד ביום כ"ז בטבת תשי"ג (14.1.1953) בכפר-סבא, וכשהיה כבן שנה, עברה משפחתו לגור בקיבוץ כפר מנחם. עמוס למד במוסד החינוכי שבכפר מנחם, וסיים את לימודיו העל-יסודיים שם. ילד עירני ומלא מרץ היה עמוס. בגן הילדים נודע כ"מלך הקבוצה". עיניים נבונות וחודרות היו לו, עיניים כחולות, שדיברו גם כאשר שתק. ילד חזק, זריז ושאפתן היה וכשחלפו שנות הגן והוא נהיה תלמיד בבית-הספר, התקשה במקצת לוותר על תואר "המלוכה", אך כנער חברותי ונבון, השכיל להסתגל לתנאים החדשים, בכבוד ובשקט שאפיינו אותו. עמוס הקפיד לשמור על נקיון חדרו ונודע בין רעיו כנער רציני ועקשן, שלא נח ושקט עד אשר השיג את המטרה שהציב לעצמו. אמר עליו אחד הידידים: "כאשר לא היה משיג את מטרתו, היה מתמודד לבדו, תמיד לבדו. הוא היה מתרגז ונעשה מתוח, עצבני וקשה-התנהגות. אז ידענו, שעמוס נתון שוב במאבק". אכן, לרבים הצטייר עמוס כאדם נוקשה, שקשה להסתדר עימו. אך מי שהכירו מקרוב ידע, שרק מכורח הנסיבות היה קשוח. לבו היה לב רגיש ומבין ומעולם לא סירב להירתם לעזרת ידיד בצרה. עמוס היה חבר פעיל מאוד בתנועת הנוער של השומר-הצעיר. הוא נטל חלק בפעולות החברתיות, השתתף במסעות ולימים אף הדריך את חניכי התנועה באשקלון. תחביבים רבים העסיקו אותו בשעותיו הפנויות.

הוא היה חובב ספורט והצטיין במיוחד במשחק הכדור-יד. עמוס שיחק בשביעיה הראשונה של נבחרת הנוער בבית-ספרו, שזכתה פעמיים באליפות ישראל לנוער ותפסה מקום שלישי באליפות אירופה לקבוצות כדור-יד של בתי- הספר התיכוניים. כשבגר עמוס, שיחק בשביעיה הפותחת של נבחרת כפר מנחם בליגה הלאומית. הוא אהב גם מוסיקה קלה, הרבה להקליט פרקי מוסיקה ונהג ללכת בקביעות לקונצרטים. עוד מילדותו רחש חיבה מיוחדת לבעלי-חיים. כילד נהג עמוס לצאת עם אביו ואחיו לדיר הכבשים ולטיולים רבים; ידע לטפל במסירות בצפורים ובחתולים, ובסבלנות אין-קץ אילף כלבים. "אינני זוכרת תקופה בחייו שלא התקשר לכלב", ספרה אחת מחברות הקיבוץ והוסיפה, שעמוס נהג לקחת עמו כלבים בצאתו למסע או לטיול. כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון, השתתף בקורס של ביולוגיה לתלמידים מתקדמים, שנערך במסגרת מכון וייצמן למדע. כשנשאל עמוס ערב גיוסו לצה"ל, מה דעתו על אורח החיים במוסד החינוכי, שלמד בו י"ב שנים, אמר בין יתר דבריו: "חניך מוסד יותר מוכשר מתלמיד תיכון בעיר, בכיתה מקבילה. אולי בפרטים קטנים תלמיד תיכון עולה עליו - אבל אנחנו יותר רחבי-אופקים. אנחנו לומדים פה כלכלה ומוסיקה, שבעיר כלל לא שמעו עליהם. אם הקיבוצניק יודע להפיק שבעים אחוז ממה שהוא מקבל - אז הוא מוצלח". יחסים מיוחדים וחמים נרקמו בין עמוס לבין אחיו יצחק, שהתבטאו בידידות עמוקה, הבנה מלאה ואהבה גדולה ללא-גבול. עמוס גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972. הוא לא אהב את המסגרת הצבאית. המשמעת המוחלטת וחוסר יכולתו של היחיד להתפתח על-פי אמות המידה שלו הרתיעו את עמוס מאורח החיים הצבאי. יחד עם זאת אמר: "אין ברירה. צריך לשרת בצה"ל, ואם כבר לתת - אז לתת את הטוב ביותר". הוא הוצב לחיל השריון ולאחר הטירונות הוצב לסיירת של חטיבה שבע. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה עמוס בעיצומו של קורס מש"קי-סיור. פלוגתו נשלחה לחזית הצפון, מלאה תפקידי סיור ולחימה, וסייעה בהדיפת התקפות הסורים. ביום שלישי, י"ג בתשרי תשל" ד (9.10.1973), נשלחה הפלוגה לחלץ יחידה מחטיבת "גולני", שהייתה נתונה בקרב קשה נגד הסורים ליד בוקעתה. חבריו של עמוס מספרים עליו ביראה: "שוב לא היה זה עמוס האדיש והציני, המאזין תמיד לטרנזיסטור. הוא הפעיל את מקלעו בשקט וביעילות העמיס פצועים על גבו ופינה אותם בקור רוח מופתי אל הנגמ"ש". הנגמ"ש נתקל במארב של חיילים סורים ועמוס נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין בכפר מנחם. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "בנכם, עמוס ז"ל, שירת כלוחם בסיירת שריון, הוא מילא את תפקידו בצורה הראויה לציון מיוחד, תוך הקרבה, וחירף נפשו בקרב". הוריו של עמוס וידידיו מקיבוץ כפר מנחם הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה פרקי זכרונות ועדויות על אישיותו ועל דרכו, שנקטעה בטרם עת.

בניית אתרים: