תפריט נגישות

סרן רחביה ברמן ז"ל

רחביה ברמן
בן 32 בנפלו
בן טובה וצבי
נולד בפולין
בכ"ב בטבת תרע"ו, 1/1/1916
התגורר באלונים
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל, חיל השריון
יחידה: מפקדת הראל, חט' 5
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ט בניסן תש"ח, 28/4/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: שער הגיא
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים
הותיר: אישה ושני בנים

קורות חיים

ברמן רחביה, בן צבי וטובה, נולד ב-1916 בפולין ועלה ארצה בשנת 1921. למד בישיבת "עץ חיים" בירושלים. עוד בילדותו נרתם בעול העבודה ועזר להוריו כמחלק חלב. כנער ער ובעל מחשבה תוססת מצא לו נתיב לתנועת "הנוער העובד", על אף האווירה המסורתית שחונך בה.

משהתבגר, היה במשך זמן קצר לאחד ממדריכיה של תנועת "הנוער העובד" וממתווי דרכיה. יצא לעבוד בפרדסי הסביבה, ובערבים היה מתמסר ללימודי ההנדסה, אשר חיבבם ביותר. כחבר התנועה המגשים את רעיונותיה, להם היה מסור בלב ונפש, יצא להכשרה לעין חרוד כחבר גרעין "אלונים". עם עליית הגרעין להתיישבות היה אחד מראשוני החברים של קיבוץ אלונים.

חבר ער, היה עמוד-תווך בחברה, נלהב ובעל דמיון, המשפיע על חיי קיבוצו מעשרו הרוחני. אוהב ספר ומרבה בקריאה. שאף להשכלה ולמד בשעות הפנאי. היה בין הוגי הרעיון של פיתוח תעשיית עץ אלון במקום, ושקד על הרחבת שאר ענפי המשק. את שירותו ב"הגנה" החל בגיל צעיר.

היה בין ראשוני הפלמ"ח, השתתף בפעולותיה של פלוגת הפשיטה בסוריה בימי מלחמת-העולם השניה. במאבק על ההעפלה היה ממפקדיו ופעיליו. מפקד פלוגה במחנות עבודה שונים, מפקד בפלוגת נוטרי החוף. מספר מפקדים ומדריכים מאנשי הפלמ"ח נשלחו ליטול את ה"פיקוד הפנימי" על יחידת "נוטרי החוף", שמתפקידה היה שמירת חופים מפני פלישה (יחידה זו הוקמה עוד בשנת 1942 ופורקה חודשים אחדים לפני תום מלחמת העולם).

תפקידם של מפקדים אלה היה לארגן יחידה זו, הפזורה לאורך החופים להכינה לקראת הבאות. רחביה היה בין מפקדים-שליחים אלה. דרכה של קבוצת מפקדים זו לא היתה סוגה בשושנים. פעולה בלתי ליגאלית בתוך כח משטרתי חייבה זהירות מוחלטת כלפי חוץ, תוך כדי מתח מבפנים. אולם הגרעין האנושי הטוב הזה נואש מכל פעולה מסוג זה, באשר הנסיונות הראשונים לא הצליחו.

רחביה בכשרון ארגוני, מעוף והעזה, התמדה ורוחב לב ניגש לפעולת החזרת הבטחון בעצמם למגויסים, הרמת קרנה של היחידה כלפי חוץ. ואמנם תוצאות עבודתה של קבוצת מפקדים זו, הבליטה במיוחד את הצלחתו האישית של רחביה. הוא מנה כהישג ראשון את עצם קיום היחידה על אפם וחמתם של השלטונות, והסיק את המסקנות:"תפקידנו לא עם המלחמה התחיל ולא עם המלחמה יסתיים". ובזה הוא קבע את מהות היחידה ותפקידה לעתיד.

מה רבה היתה דאגתו כשנודע לו על כוונות השלטון, לפירוק היחידה, ומה רב היה חלקו בשכנוע לקבלת החלטה סופית על המשך השירות. ואמנם, ההוראה ניתנה, והחומר האנושי הטוב והמתאים החל "מתפטר" ועובר להמשך שירותו "ללא מדים" ביחידות הפלמ"ח. הזרע אותו זרע וטיפח, רחביה, נתן את יבולו. רק לעתים רחוקות מצא לעצמו שעה קלה כדי לבוא הביתה.

חביב היה רחביה על הילדים, במעשיותיו, בשיריו העליזים ובמשחקיו המחוכמים. גם קשי התקופה וגודל התפקיד לא העיבו את חיבתו לילדים. הוא סיפר להם על יוסף טרומפלדור וסיים: "יוסף טרומפלדור היה אז גיבור וניצח, והיום, גבורים רבים לנו ובודאי ננצח." השקיע את עצמו כולו בתפקידים של מחתרת והצלה.

עם ראשית 1948 שימש בתפקידי הבטחת השיירות, ואחר-כך בתכנון לקראת שחרור חיפה. באפריל 1948 נתמנה לקצין המנהלה של מבצע פריצת הדרך לירושלים, מבצע "נחשון".

ביום 21 באפריל נסע לרגל תפקידו בלוית כמה פקידים בראש שיירה לירושלים. השיירה הותקפה על-ידי כנופיה ערבית ממארב בבאב-אל-ואד. מספר מכוניות נפגעו וחסמו את הדרך. בקרב שהתפתח לתפיסת המשלט הדרומי בבאב-אל-ואד נפגעו אנשי פלמ"ח, בתוכם רחביה. במצב קשה הועבר לבית-החולים "שער ציון", שם מת. ב-28.4.1948 נקבר בסנהדריה בירושלים. השאיר אחריו אישה ושני בנים.

בעלון הקיבוץ שהוקדש לזכרו (יומן מס' 1052) נדפס גם מכתבו האחרון, ובו השורות: "כאנשי קיבוץ ידענו כל השנים לקראת מה אנו צועדים, ולא במקרה אנו במערכה זו. גם אני התכוננתי לקראתה..."

בניית אתרים: