תפריט נגישות

סמל מרדכי מורדי אלול ז"ל

מרדכי אלול
בן 31 בנפלו
בן רחל ומכלוף
נולד במרוקו
בי"ב באדר תש"ב, 1/3/1942
התגייס ב-אוגוסט 1960
שרת בחיל השריון, חיל החימוש
יחידה: חט' 217 , גד' 113, גד' 319
נפל בקרב
בי"ב בתשרי תשל"ד, 8/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: דרום לבלוזה
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קרית גת
חלקה: 2, שורה: 1, קבר: 2.
הותיר: אישה ותאומים, הורים, שני אחים ואחות

קורות חיים

מרדכי (מרדי), בן רחל ומכלוף, נולד בחודש אדר תש"ב (מרס 1942) בקזבלנקה שבמרוקו. ילד חביב היה, מסור למשפחתו ושקדן בלימודיו. התנהגותו בבית ובבית- הספר הייתה למופת. בקזבלנקה למד בבית-ספר דתי יהודי, ששקדו בו על לימוד השפה העברית. כשהיה מרדכי בן שתים-עשרה עלתה המשפחה בת ששת הנפשות לארץ ונשלחה לקרית-גת. זו הייתה אחת המשפחות הראשונות שבאו לגור בעיר החדשה. מרדי לא נתקל בקשיי השתלבות בסביבה החדשה. בשל העברית שהייתה שגורה על פיו, יכולת ההסתגלות שלו וסקרנותו הרבה, נעשה עד מהרה לבן המקום. הוא הלך למרכז הנוער בקרית-גת, שם רכש מקצוע בתחום עיבוד מתכות ומצא לו בית שני בקיבוץ ברור-חיל. תוך זמן קצר נעשה בעל מקצוע מעולה, שהצטיין בחוש אחריות, באהבה גדולה לעבודה וביכולת ביצוע מעולה. בין חבריו היה ידוע כעלם יפה-נפש וצנוע והם אהבו להיות במחיצתו. מרדכי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1960 והוצב לחיל השריון. אחרי שהשלים את האימון הבסיסי, נשלח לקורס וסיים אותו כנהג טנק. הוא היה איש צוות מעולה, שחבריו אהבו אותו וכבדו את יכולתו, את השכלתו הבסיסית השלים תוך כדי שירות בצה"ל ועם שחרורו צוין כחייל מסור, צייתן ואחראי. בסוף ינואר 1963 שוחרר מרדי מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים. הוא מילא בדבקות ובנאמנות את תפקידו ובמסגרת שירותו במילואים עבר קורס נהגי טנק חילוץ, בשלהי 1963. במלחמת ששת הימים שירת כנהג טנק-חילוץ בחזית הדרום ועשה מלאכתו בנאמנות וביעילות, אך כאיש צנוע ועניו לא דיבר על פעילותו בשדה הקרב. הוא חזר לעבוד ובכוח התמדתו וכשרונו הטכני והארגוני, הצליח להפוך לעצמאי, גייס עובדים והקים מפעל לעבודות-מתכת מדויקות. גם לקוחותיו וגם עובדיו מצאו בו אדם אחראי, מסור וישר. אחרי שנשא לאישה את רבקה חברתו נולדו לו תאומים, מיכאל וגלית, והחברה שיסד נשאה את שמותיהם "מיכל-גת בע"מ". בתחילת שנת 1973 נענו מפקדיו של מרדי לרצונו להתקדם ושלחוהו לקורס מפקדי טנק חילוץ והוא גמר את הקורס בציון גבוה. אך פרצה מלחמת יום-הכיפורים, מיהר והעמיד את רכבו הפרטי לרשות צה"ל. עם שובו נודע לו, שנציגי יחידתו היו בביתו ושאלו עליו, אולם לא השאירו לו צו-קריאה. מיד הזדרז, הכין לאשתו מים וציוד עזרה ראשונה למקרה של צורך, נתן בידה את מפתח המקלט וכסף ואמר: "רבקה, אני מרגיש שהמלחמה הזאת תהיה ארוכה מאוד". אחרי-כן לקח את חפציו האישיים, נפרד מהתאומים, מאשתו ומהוריו והזדרז להצטרף אל יחידתו. הוא השתתף כנהג נגמ"ש חילוץ בקרבות הבלימה בסיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) הותקפה יחידתו מן האוויר על-ידי מטוסי האויב במרחק שלושה קילומטרים מדרום לבלוזה. מרדכי נפגע מרסיס של פצצה ומת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-גת. השאיר אחריו אישה ותאומים, הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. בהערכת המפקד עליו נאמר: "לוחם אמיץ לב, ביצע את המשימות שהוטלו עליו במסירות נפש ובגבורה. היה חביב על חבריו ליחידה ועל מפקדיו"; מפקדו, סא"ל אסף יגורי, כתב למשפחה השכולה: "בנכם מרדכי היה חייל ותיק ביחידת השריון שתחת פיקודי. הוא היה לוחם אמיץ לב, אשר ביצע את המשימות הקרביות שהוטלו עליו בחירוף נפש ובהקרבה, היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו. נפילתו הייתה אבדה כבדה ליחידתנו".

בניית אתרים: