תפריט נגישות

סמ"ר דוד אדרי ז"ל

דוד אדרי
בן 20 בנפלו
בן ימנה ויעקב
נולד בטבריה
בד' בכסלו תשי"ד, 11/11/1953
התגייס ב-8.2.1972
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 7, גד' 77
נפל בקרב
בי"ב בתשרי תשל"ד, 8/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: קוניטרה
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ה, חלקה: 1, שורה: 03, קבר: 04.
הותיר: אב, אם, שמונה אחים ושתי אחיות

קורות חיים

דוד, בן ימנה ויעקב, נולד ביום ד' כסלו תשי"ד (11.11.1953) בטבריה להורים שעלו ארצה ממרוקו בשנת 1950, והיה הבן הראשון שנולד להם בישראל. את למודיו התחיל בביה"ס הדתי "תחכמוני" בטבריה. בשנת 1963 עברו הוריו להתגורר ביפו, ודוד השלים את לימודיו בביה"ס היסודי "מצודת ציון", ביפו. את לימודיו התיכוניים התחיל וסיים בביה"ס התיכון "ברק" בתל-אביב. היו לו תחביבים רבים: אוסף בולים נכבד, שבו טיפל בשקדנות מאז היותו ילד; הוא אהב להתאמן בג'ודו והגיע לחגורה חומה לפני גיוסו לצה"ל; הוא אהב לצפות במשחקי כדורגל, חיבב מאוד את דגיגי הזהב אשר באקווריום, שבנה במו ידיו, ואהב לבנות כלי-תעופה ושיט מנייר ומחומרים פלסטיים. שאיפתו הייתה להתגייס לחיל האוויר ולהיות טייס, אולם סיפוריו של אחיו חנניה יבל"א, הקשורים לחילוץ טנקים תחת אש במלחמת ששת הימים וסיפוריו ותמונותיו של האח משה יבל"א, ששירת בחיל השריון בשנים 1966-1969, בתקופה של חימום הקו בסוריה, במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה בדרום, כבשו את לבו והוא החליט להתגייס לשריון. לאחר שסיים את לימודיו באוגוסט 1971, ועד למועד גיוסו לצה"ל, עזר בעבודה לאביו בבית המלאכה לנעלים. שם הכיר את קצין המשפטים של חטיבה 7 וביקש ממנו להתערב למענו ולאפשר את שירותו בשריון. ואמנם הובטח לו שישרת בשריון. התכונות המאפיינות את דוד, היו כושר מנהיגותו הטבעי, כישרון מיוחד לארגון ודינמיות לאין סוף, דבר שהתבטא בנטילת חלק נכבד בארגון המסיבות בבית-ספרו. בכל אשר דרכה כף רגלו של דוד הורגשה נוכחותו ואי- אפשר היה להתעלם ממנה. נוכחות אדם דינמי וחביב, ששבה את לב כל הסובבים אותו. דוד גויס לצה"ל בראשית פברואר 1972 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס מש"קים, קורס נהגי טנק, קורס מפקדי טנקים וקורס מקצועות טנק. דוד גילה חוש התמצאות טכני. גישתו הטבעית למכשירים סייעה לו לתקן כמעט כל תקלה במכשירים בבית. בחופשותיו הקצרות עזר למשפחה בבית-המלאכה ותמיד האיץ לקצב מוגבר. דוגמא לכך: כשבועיים לפני ראש השנה תשל"ד, הגיע לחופשה קצרה וכשעה לאחר הגיעו התייצב בבית המלאכה. כשראה את לחץ ההזמנות לחג, הציע לעבוד משמרת נוספת, אך נודע לו כי העובדים אינם מעוניינים בזאת. לאחר 10 דקות שכנע שלושה עובדים להצטרף אליו למשמרת לילה. הספקו עם שלושת העובדים הנ"ל באותו לילה, היה כהספק המפעל ביומיים עבודה. בשמונה בבוקר בקשוהו שילך לנוח אך הוא צחק ואמר: "אני מסוגל כעת להתחיל יום עבודה רגיל, עד הערב" אומר עליו אחיו יחיאל, יבל"א, המנהל את בית המלאכה: "תמיד היו לדוד הערות בתחום ארגון העבודה וקצב העבודה, הערות שעזרו לנו להתגבר על המון קשיים, וכשאמר לי: 'חכה שאשתחרר ואז תראה קצב וארגון שלא ראית מעודך', ידעתי כי דברים אלה מבוססים ומציאותיים". מלחמת יום הכיפורים מצאה אותו ואת יחידתו ברמת-הגולן. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), במהלך קרבות הבלימה ניתנה הפקודה למספר טנקים לפרוץ את קו הבלימה שהתרופף מעט. דוד וחבריו פרצו קדימה בציר הכביש ליד החרמונית, באזור העיר קוניטרה. במהלך הקרב נפגע הטנק שלו ודוד קפץ מתוכו, נפגע מאש מקלעים ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שבהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם, שמונה אחים ושתי אחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים שנשלח למשפחה, כתב שר הבטחון דאז, משה דיין: "דוד היה חייל מסור וחבר נאמן. כל מי שהכירו ִ אהבו" ; וכתב עליו מפקדו: "דוד היה חייל למופת, שימש דוגמא לפקודיו, אהוב ואהוד היה על כל חיילי היחידה, אמיץ ומסור".

בניית אתרים: