תפריט נגישות

סמל אברהם - דוד (אובי) גרסי ז"ל

אברהם - דוד גרסי
בן 22 בנפלו
בן צביה וצבי
נולד בחיפה
בג' בתשרי תש"ט, 6/10/1948
התגייס ב-13.8.1967
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 14, גד' 79
נפל בפעילות מבצעית
בי' באייר תש"ל, 16/5/1970
מקום נפילה: סיני
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: חיפה - חוף הכרמל
אזור: א, חלקה: 10, שורה: 6, קבר: 2.

קורות חיים

דוד, בן צבי וצביה, נולד ביום ג' בתשרי תש"ט (6.10.1948) בחיפה. אביו היה אחד העובדים הבכירים של הסוכנות היהודית בחיפה ואחד מפעילי המגבית המאוחדת ודוד ספג משחר ילדותו אוירת בית ציוני כפי שעצבו אביו. למד בבית-הספר היסודי "גפן" בחיפה והיה תלמיד ככל ילדי סביבתו.

בהיותו בן 12 הצטרף לאביו, שיצא עם משפחתו לשליחויות שונות בחוץ לארץ. האב ניהל את משרדי הסוכנות היהודית בוינה והיה אחראי לעלייה שעברה דרך אוסטריה. לגבי ההורים הייתה זאת תקופה יפה, עשירה ומלאת תוכן. אך לא כן לגבי אובי. הוא, אמנם, למד שם בבית-ספר אמריקאי בינלאומי, אך נתקל בקשיים רבים: לימודים במחיצתם של ילדי הגויים, מחסור בחברים וקשיי קליטת שפה זרה. נוסף לכל אלה ראה דוד בכל אוסטרי, נאצי ושונא ישראל.

כאשר חזרה המשפחה ארצה, שב דוד ללימודיו בבית הספר, והפעם היה זה בית הספר התיכון א' בחיפה. דוד, שחזר בעל ידע של שפות (גרמנית ואנגלית) ונוסף לכך "ראה את העולם", שמח לשוב ארצה, לבית-הספר, שקיבל אותו בזרועות פתוחות ולחיק חברים וידידים חדשים.

כך למד שלוש שנים ולפני תחילת השנה האחרונה של הלימודים התיכוניים, עמדו ההורים לצאת לשליחות לג'נבה שבשוויץ. עמדה בפניהם השאלה, האם לקחת את בנם אתם? ההכרעה ניתנה בידיו. כיון שהיה בן מסור ונאמן בחר לנסוע אתם.

בג'נבה למד במשך השנה במסירות אין קץ, בשעות היום ובשעות הלילה, ובתום השנה ניגש לבחינות הבגרות הישראליות, שנערכו בנציגות ישראל בג'נבה ועמד בהן בהצלחה רבה. גם בוינה וגם בג'נבה הכיר את בעיות העלייה והקליטה ונמשך לעולם זה של פעולה מסורה למען קליטת אחים ומילא בהתנדבות תפקידים הקשורים בכך.

הוא אהב ספרות וצילום והקדיש מזמנו לאיסוף בולים, למשחק שח ולענפי ספורט שונים.

במחצית אוגוסט 1967 שב דוד ארצה והתגייס עם חבריו לצה"ל. הוא התנדב לשרת בסיירת והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס חבלה ויחד עם חבריו ליחידה השתתף בסיורים ובקורסים שונים, עד אשר יצא לפעולה הממשית הראשונה.

הוא כתב הביתה מכתבים מזעזעים אך לא שלח אותם. במכתבים מתוארות פגישות עם הכוחות הירדניים וביניהן פגישה בצעיר ערבי, שנפל לרגלי דוד וביקש רחמים על נפשו. חבריו של דוד קראו אליו שיזהר, שאם לא כן יקדים הערבי ויפגע בו, אך עיני הערבי התחננו אליו ודוד השאירו בחיים והעביר אותו לריכוז השבויים. בפעולת כראמה, שאותה תיאר בהתרגשות, נפצע קלות אך לא הודיע על כך להורים.

כל הדברים האלה עברו עליו לפני שחזרו הוריו מג'נבה. משהגיעו לארץ תמהו כי בנם איננו בין הממתינים להם בנמל. לאחר מכן התברר להם כי הוא נמצא אז בתפקיד באזור תעלת סואץ. כאשר היה בא הביתה לחופשה היה יוצא כעבור זמן קצר של שתיקה גמורה לבקר אצל חבריו הפצועים בבתי החולים ורק לאחר שעבר יום היה פותח את סגור לבו ומספר לאמו על הנעשה ליד התעלה.

באחת מחופשותיו אמר לאמו: "אמא אל תדאגי לי! את שמרי על עצמך! אני תמיד אהיה על ידך, בכל מצב", וכדי להרגיעה בדה מלבו סיפור, כי הוא הוחזר לעורף.

דוד ביקש ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים לאחר שחרורו ואף נרשם לחוגים של יחסים בינלאומיים, מדע המדינה והיסטוריה (היה בדעתו להצטרף לשירות הדיפלומטי). אך האישור מן האוניברסיטה בירושלים על קבלתו כסטודנט, הגיע לבית הוריו יומיים לאחר נפלו.

את יום חופשתו האחרון- יום העצמאות של שנת תש"ל, בילה בבית. אותה חופשה כללה גם יום ששי והאב צילצל ממשרדו לומר כי יאחר לשוב הביתה, מפני שעליו להשתתף בהלווית בנו של אחד מחבריו לעבודה שנפל. דוד, שענה לשיחה הטלפונית שתק רגע ואמר בתקיפות: "אבא, אני מבקש ממך שתבוא הביתה. אתה צריך לאסוף כוחות. ההלוויה הבאה שתצטרך ללכת אליה תהיה שלי". לבו, כנראה, ניבא לו משהו.

ביום י' באייר תש"ל (16.5.1970), יצא דוד בהתנדבות בראש סיור וכשחזר מן הסיור נפגע בפתח המעוז בשעת הפגזתה אויב ונפל.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקד היחידה שלו כתב מכתב תנחומים להוריו לאמור: "את בנכם הכרתי מקרוב, תוך כדי עבודה יומיומית, ממגע ישיר בתקופת שירותו ביחידה. בנכם נתגלה כמפקד מעולה, בעל תכונות שכל אחד מאתנו היה מתברך בהן: אומץ לב, דבקות במשימה, דוגמה אישית ומסירות לחייליו.

זכורה לי פציעתו אשר בה נפצע פצעים קלים והתעקש לחזור ליחידתו - לשוב לקו האש בתעלה. מעשה זה משקף את תכונות הלוחם, שהיו מושרשות בו והידיעה הברורה שידע כי צה"ל זקוק לו. אולי תתנחמו בידיעה כי בנכם לא נפל לשווא אלא על כבודה והגנתה של המולדת. הורים יקרים. בנכם היה גיבור וישמש סמל לחבריו לנשק".

לאחר נפלו של דוד הוזמנו ההורים לביקור בבית הנשיא שזר, אשר הכיר את המשפחה עוד מימי שבתה בשליחות בוינה. ובאותם הימים כתב שיר לדוד ועתה, משבאו ההורים לבית הנשיא נתקבלו על ידו בחמימות, זכר הנשיא את הנער וגם את השיר שכתב בוינה, וחזר וכתב את דברי ההקדשה, אלא שהוסיף לשיר את הבית הבא: "ינון לעד שם דוד/ בן ידידים ולי ידיד/ דמו הטהור ליד התעלה, /זכרונו בלבנו ולמעלה... ".

ב"מבע", הבטאון הפנימי של עובדי הסוכנות היהודית לישראל, בכסלו תשל"א נכללה כתבה על דוד; בשבועון "פנים אל פנים" התפרסם מאמר עליו; כתבות לזכרו נתפרסמו ב"ניב התלמיד", עלון בית הספר התיכון העירוני א' בחיפה; עם מפעלי ההנצחה לזכרו נמנים: מלגה לאוניברסיטה העברית בירושלים (תרומת מר הלברט מטורנטו בקנדה); מעבדה בבית החולים הכללי "ביקור חולים", בירושלים (תרומת מר ליאונרד פישר משיקגו); גן ביער לוי אשכול, בדגניה ב', (תרומת המנהיגות הצעירה של המגבית היהודית בלונדון); אודיטוריום "אולם דוד", במרכז הקהילתי בבית שאן (תרומת נשי המגבית היהודית באמריקה, סניף ניו-יורק); מרכז נוער וספורט ברמלה (נתרם על ידי מר גרפילד ווסטון שבלונדון); יער בהר הכרמל (תרומת "אחדות", מנצ'סטר-אנגליה); גן ילדים באילת (תרומת מר מורטון דייויסון ואשתו מאנגליה), מלגות לאוניברסיטה בירושלים (תרומת מר סירל שטיין שבלונדון) ולאוניברסיטה בחיפה (תרומת המגבית המאוחדת לישראל- קנדה).

בניית אתרים: