תפריט נגישות

סמ"ר גיורא אס ז"ל

גיורא אס
בן 19 בנפלו
בן מיכאלה ויוסף
נולד בפתח תקוה
בכ"ה באייר תשל"ט, 22/5/1979
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 7, גד' 75
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"א בכסלו תשנ"ט, 10/12/1998
מקום נפילה: קצרין
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: פתח תקוה - סגולה

קורות חיים

כ' בטבת תשנ"ט - יום השלושים למותו.

"אני שמשתמש רק בחלק קטן מהמילים שבמילון" - זה משיר של יהודה עמיחי, שמשירתו קראת. ואני - אוצר הלשונות כולן לו עמד לרשותי לא הייתי מוצאת צרוף מדוייק מספיק כדי לספר רק על חלק קטן ממך. ואיך אפשר להצטמצם בתחומן של מילים כמו חוש הומור, רוחב לב, נשמה טובה, יפי תואר, רגישות, עומק מחשבה, חוש לצדק, אהבת אדם, סבלנות, חוכמה, יושר.

איזה שם יש ליכולת היחידה במינה שלך להרחיב את השפה בכל מיני המצאות והמצאות שונות, להגמיש את המילים שישרתו אותך נכון להגיב על העולם הזה?

מעבר למעט שנאמר לובשת כל מילה חיים שיש להם הקול שלך והריח, ידיים (שלאחרונה היו מלוכלכות תמיד בשמן), אף (מושלם), צחוק, נסיעות מטורפות ושירים. עוד מילים רבות שלא נאמרו, מילים שעוקפות, מילים שנוגעות ומילים שפוגעות בדיוק, כמו: גיורא אחי, תודה לך על שכל-כך העשרת את נפשי.



גיורא נולד ביום כ"ה באייר תשל"ט, 22 במאי 1979. בן ליוסף ומיכאלה, אח תאום לאורי, אח לוויקי ולבלה. גדל בגני תקווה. אדם רגיש, לעתים גובל בנאיביות, שראה והבין בני אדם, וחשוב מכל - אהב אותם. אנשים גיורא אהב כמעט ללא תנאי, אבל את מסגרות החיים הוא שנא, עד כמה שהמילה שנאה הייתה אפשרית בכלל לגביו. תוכלו לשער שהיה תלמיד טוב ואהוב, אבל ככל המסגרות גם זו הבית סיפרית לא מילאה עבורו תפקיד משמעותי. בגרות מתיכון בן-צבי בקרית-אונו יש לו, על אף שלא זכה לקבלה לידיו.

לאחר מותו של גיורא מצאנו מחברת עבה בה כתב שירים בשנות בית-הספר התיכון.



חלומות (שיר הנאיבי - זה אני) דצמבר 1996

ולא יכול לשים את האצבע

בדיוק על הבעיה

ואולי פשוט חסרות לי אצבעות

והלוואי והכל ייגמר כבר

בית-ספר, צבא, ההכנה לחיים

ואהיה איש פשוט ורגוע

(וזה לאו-דווקא מתנגש עם ידוע)

אישה נפלאה, ילדים חכמים

אפשר פיסת ירק, אפשר בגליל

(וזה לאו-דווקא מתנגש עם תכנית טלויזיה).



ביום חמישי, כ"א בכסלו תשנ"ט, 10 בדצמבר 1998, בשבוע של סיום הכנת צוות הפלוגה לאימון הצמ"פ ברמת-הגולן. נהרג גיורא בתאונת-דרכים בעת מילוי תפקידו. היה זה אחד מימי החורף הראשונים של אותה שנה, לאחר לילה גשום במיוחד.



שיר שגיורא כתב שנתיים לפני כן:

4 בינואר 1997- ינואר, וידענו רק כמה טיפות

שנה בלי חורף



אני נבנה מהחורף.

אוויר צלול הוא החמצן של חיי.

רוח קרה דוחפת אותי להמשיך.

הגשם שוטף בי את הניוון.



אני נבנה מהחורף

והשנה הוא לא בא

ואין בי כוח להמשיך

ואין אוויר לנשימה



בינתיים אשכב כאן, חצי-מעולף

ואזכר בחורף ההוא, שחלף

ובצרוף זיכרונות וסבלנות מרובה

אולי אחיה עד החורף הבא.

בניית אתרים: