תפריט נגישות

רס"ן תובל "תולי" גבירצמן ז"ל

תובל גבירצמן
בן 23 בנפלו
בן חיותה ויעקב
נולד בחדרה
בכ' בסיון תשי"ט, 26/6/1959
התגורר בחדרה
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 188, גד' 71
נפל בקרב
בט"ו באב תשמ"ב, 4/8/1982
במלחמת שלום הגליל
מקום נפילה: ביירות
באזור לבנון
מקום קבורה: חדרה
חלקה: ג, שורה: 6, קבר: 4.
בעל צל"ש אלוף הפיקוד

קורות חיים

תובל, "תולי", בן חיותה ויעקב ז"ל, נולד ביום כ' בסיון תשי"ט (26.6.1959) בחדרה. תובל היה נצר למשפחת גבירצמן והוכברג, שתי משפחות מושרשות בחדרה, שתולדותיהן שזורות בתולדות העיר.

משפחת הוכברג הייתה מן החלוצות בענף תעשיית השימורים בארץ.

בן שש שנים היה תולי כאשר מת עליו אביו, מבעלי מפעל השימורים "פרי טעים". הוא נותר עם אמו ואחותו אורית בת ה-10. אמו נישאה שנית, וקשרים חדשים ואמיצים נקשרו בין בני המשפחה, בייחוד העמיק הקשר של תולי עם אמו. תולי היה ילד שובב, מלא חן ומצוי תמיד בתנועה, ילדותו עברה עליו בסביבה פסטורלית בין עצים וצבעים: כר פעולה נרחב לשעשועים ולמעשי קונדס. יחודו וחינו של תולי היו בטבעיות ובפשטות שבהתנהגותו. היתה בו אהבה עזה לחיים, וכל מה שאהב לעשות עשה מתוך התלהבות. הוא למד בבית-הספר העיוני בחדרה. היו לתולי הכישורים המתאימים ללמוד, אבל הוא לא אהב להשקיע מאמצים בלימודים. הוא סיים את למודיו במגמה ביולוגית, בהצלחה ובלא מאמץ רב. תולי היה חברותי מאוד.

הוא היה חבר ב"מכבי הצעיר", נהנה לשחק כדורגל ולצפות במשחקי כדרוסל, הוא אהב לקרוא ספרים, ורישומם ניכר עליו. בגיל זה למד לרכוב על סוסים, למרות שמשפחתו יכלה לממן לו בלא קושי את שיעורי הרכיבה, הוא עבד בחוות הסוסים בקיסריה ומימן את השיעורים משכרו. תולי היה בעל שיער מתולתל ובהיר, ועיניים חומות - ירקרקות וגדולות. הוא היה חביב על בנות כיתתו והן ביקשו את חברתו. התנהגותו הטבעית והחופשית סחפה את מי שנמצא במחיצתו, והשרתה נעימות בכל בילוי. טוב לב ורגישות, חוכמה וכושר ניתוח מעולים התמזגו בו ויצרו אישיות אהובה על כל חבריו, ולאחר מכן גם על פקודיו.

בצבא הוא החל את שירותו כמפקד טנק, ואחר-כך סיים קורס קצינים. הוא היה בעל רמה מקצועית גבוהה בנושא הטנקים, והיו לו יחסי אנוש מצוינים עם חיליו. הוא שימש מ"מ ומ"פ בפלוגה, ובזכות פיקודו נחשבה למעולה שבגדוד, הוא היה בטנק הראשון שנכנס ללבנון בציר המרכזי, במלחמת "שלום - הגליל". גם כמפקד עמדו לו חינו ואהבת החיים שבו. עשיית הדרוש בפשטות ובטבעיות, חיוכו הכובש ורצונו להגיע לתוצאות הטובות ביותר הקשו על המג"ד לכעוס עליו. בחיוכו שובה הלב והשליו ובמבט שבעיניו היה מפשיר כל כעס. חברו, מפקד פלוגת חי"ר כמותו, סיפר כי - "עיניו החכמות, הנוצצות בברק של הגיון, פרצופו המביע חוכמת זקנים ושובבות נעורים" הרחיקו ממנו כל חשש לחיכוכים אפשריים במסגרת התפקיד. יחסיו עם חייליו עוררו את קנאת עמיתיו. חייליו נשמעו לו בחיבה מהולה בהערצה. מעולם לא נזקק להרמת קול. הייתה בו סמכות אדירה, שנבעה אך ורק מהיותו תולי. הוא היה נחמד וסמכותי בעת ובעונה אחת.

כשסיים המח"ט שלו את תפקידו, הוא כתב לתולי מכתב פרידה, ובו דברי הערכה על תפקידו כמ"פ: "אתה מנהל את הפלוגה בצורה מצוינת באימונים ובתרגילים ברמה גבוהה. כפלוגה מבצעית שמשימותיה להוביל את הגדוד את החטיבה ואת הצבא כולו במבצעים ובמלחמה, אני רואה זכות מיוחדת לך כמ"פ להימנות עם החבורה הבכירה של החטיבה... ולי כמח"ט היתה הזכות לפקד עליך ועל מפקדי הפלוגה וחייליה". תולי לא החשיב מעמד ודרגות. הוא לא סיפר על כך בבית, וכאשר נתגלה המכתב במקרה המעיט בחשיבותו.

את חייליו הוא סחף במעשיו ובכח הדוגמא האישית שלו ומפקדיו אף התרו בו לא אחת לבל יחשף כל כך בצריח המפקד. קולו הבוטח, השליו והאמיץ במכשיר הקשר בשעת קרב, היה מקור ביטחון לחייליו. אחד החיילים סיפר כי שמע את קולו במכשיר הקשר לא לירות על בית זה או אחר, כי יש בו אישה, זקן, או שמתנופף מעליו דגל לבן. ביום קרב אחד בלבנון השמידה יחידתו 20 טנקים סוריים ויצאה בלא פגע. היא נשלחה למקומות קשים במיוחד ללחימה.

תולי נהרג בפגיעה ישירה, כאשר רץ תחת אש כבדה, ובידו מטפה, לעבר נגמ"ש בוער שנלכדו בו לוחמים פצועים, על גילוי אומץ לב, מסירות נפש וכושר מנהיגות, הוא זכה בצל"ש מטעם אלוף הפיקוד, אמיר דרורי.

תוכניתו של תולי הייתה ללמוד הנדסה תעשייתית ולחזור למפעל המשפחתי. מדי שלושה חודשים הוא היה מחדש את החוזה עם צה"ל לאחר שמפקדיו שכנעו אותו להאריך את השירות לתקופה נוספת. תחושת החובה והאחריות הם שהכריעו. למרות גילו הצעיר, רצו להטיל עליו תפקיד בכיר יותר - סמג"ד. אבל הפעם, גם כדי להקל על אמו שחרדה לגורלו, הוא החליט לשנות מסלול ולהשתחרר מצה"ל.

הוא נפל שבועיים לאחר המועד המיועד לשחרורו. אחר מותו הועלה תולי לדרגת רב-סרן.

מיכל, חברתו מילדות, אמרה עליו: "מה שסיפרו על תולי, לא יוכל אף פעם למצות את מה שהוא היה - הוא היה החיים עצמם".

תולי נפל ביום ט"ו באב תשמ"ב (4.8.1982) בשדה התעופה של ביירות, והוא בן 23 שנים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחדרה. משפחתו הוציאה לאור ספר לזכרו.

בניית אתרים: