תפריט נגישות

רב"ט אלכסנדר "אלכס" מינץ ז"ל

עלים מיומנו

אלבום תמונות

16.11.1945
עכשיו אני כבר יכול לקבוע בודאות, כי לא מצאתי את מקומי בגדרה. שאיפתי היתה: אחוד עם קבוצת נוער מהקיבוץ המאוחד, וכשזה לא בא לידי בצוע, נחלש אצלי הזיקה לנסיונות חדשים, עם אנשים חדשים, שלא מצאתי איתם שפה משותפת, ביחוד אחרי עבודה עצמאית פוריה בתל יוסף וקשירת קשר הדוק עם הנוער המקומי.
ראיתי את עצמי מבודד, ותכניות של עבודה לשם ביסוס מעמדי כפועל במשק, נרקמו במחשבתי, בא בחשבון השתלמות במקצוע הטכניקה המיכנית. הדרושים כ"כ עכשיו במאבקנו עם שלטון המנדט, על עליה בלתי כבילה, העומדת ברומה של עולמנו.
גם ההצעה להצטרף למשק תל יוסף כחבר עם זכויות שוות, נחשבת אצלי כאקטואלית, נוכח הקשרים הידידותיים עם חברי המשק שטפחתי במשך הזמן.


20.11.1947
חזרתי אתמול מרחוב הסואן בת"א, ההתלהבות עלתה מרום פסגתה, אחרי הכרזת עצרת האו"ם בזכויותיו של העם העברי על ארץ ישראל, המון חומות בחוצות, הפגנות, ריקודים.
בבית המשפחה שותים לחיים בהתאפקות, אבא ואחי מכבדים אותי במשקה, אבל הלב מעיק לי, מרגיש אני, שהשמחה עוד לא שלמה, כי בהצהרה לבד עוד נגמר המאבק שלנו למדינה עצמאית. שותה אני לחיים ואומר למסובים:"לפי דעתי השמחה הזו קצת מוקדמת היא, עוד נכונו לנו הרבה קורבנות; מדינה לא מקבלים על מגש הכסף, אם לא נוכל לקחת אותה בכח זרוענו תשאר הצהרת או"ם פיסת נייר".
כולם מביטים עלי כמשתאים, הריני ביניהם כאבל בין החתנים ביחוד אחי הגדול, שישב כל הזמן ע"י מקלט הרדיו וקלט כל צליל, כל הגה מהמדובר בעולם הגדול.


3.4.1948
הימים ימי זוועה. השלטון המנדטורי נתן חופש לכוחות ההרס הערביים להתמודד עם הישוב העברי, להרבות את חלליו והחללים חברים כ"כ קרובים וגדול הכאב וגדול הכעס.
עומד אני על המשמר במבואות ת"א, בערב במקום מוסווה, ע"י הכביש המוליך העירה. על הכביש מונחים 2 מוקשים, שהחוטים המחוברים אליהם נמצאים בידי, לרשותי תת מקלע, רימוני יד, בקבוקי מולוטוב, בכלים אלה עלי לשמור על הכניסה לעיר, לאורחים בלתי רצויים.
מרחוק רואה אני שני אוטומובילים עם משטרה אנגלית מתקרבים, מחכה אני לאות הזהות שלהם (אור אדום לפי המוסכם), האות לא בא. אני מתכונן להפעיל את הזרם - הלב דופק, כאילו ניתק ממקומו. מושיט אני את היד אל הנשק... פתאום, במרחק של 20 צעדים מהמוקש ניתן האור על ידם - הלב נרגע במקצת - מה זה? חולשה? כנראה שעוד לא למדנו די את מלאכת הרציחה. והלא אין לנו דרך אחרת, עוד מאבקים קשים לפנינו וצריך בכל הכח לאחוז בשטח.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

בניית אתרים: