תפריט נגישות

סמ"ר אבי פורמן ז"ל

דברים לזכרו מאת אחיו


"אבי הוא שם אחי אשר נפל במלחמת ההתשה. חמש וחצי שנים לאחר אותו יום ארור, אשר בו ניתז רסיס פצצה אל מול גופו הצעיר וניתק כהרף עין את פתיל חייו הקצרים, יושב אני לכתוב מספר מילים לזכרו. בעת שקולמוסי חורט על גבי הנייר שורות אלה חש אני בעיניו הניבטות ממעל אל המילים, כאילו לשמרני ולבקר את הדברים שאני מעלה על הנייר, שמא אכנע לרחשי ליבי ואפליג בדברי שבח עליו...
כל ימי חייו הצטיין אותו בחור אשר נוהג הייתי לכנותו "אחי" בחוסר רצונו ובסלידתו מפני התלבטות, או כפי שהיינו נוהגים לכנות זאת "עשיית רושם".
נוהג היה להצטנע ולהחבא אל הכלים, לנוע כרוח קלילה ומלטפת בימי חמסין. דבריו, אשר היו יוצאים מפיו בהיסוס ובהתנצלות כאילו חושש היה שמא מפריע דיבורו את שלוותם של הסובבים אותו, היו נדירים ויוצאים טיפין טיפין. כתהילה בסיפורו של עגנון כן היה חושש היה שמא יבזבז את מנת הדיבור השמורה לו ויביא בזאת קץ לחייו.
אותו קץ בא כרעם ביום בהיר והשאיר את משפחתו ומיודעיו כהלומי רעם. שואל אני את עצמי כיצד לא להשכיל להצטנע בזו הפעם, כיצד לא ידע גופו להיחבא אל הכלים כפי שידעה נשמתו. תשובה לכך קיבלתי מאבי עצמו. היה זה היום בו נפרדתי ממנו כשיצא בדרכו לבסיס. אמורים היו הוא וחבריו לרדת לתעלה. יצאתי ללוותו ואז אמר כאילו לעצמו: "התעלה הארורה, התעלה הזו תהרוג אותי". ברכתיו בברכת שלום ו"להתראות". הוא הביט אז אל תוך עיני כאילו אומר היה: "האמנם?" ולחש: "שמור על ההורים". ככל נערי ישראל יצא גם הוא אל הקו בידיעה ברורה על הצפוי לו. למרות זאת היה מוכן לשמש חומה חיה אל מול האויב. ובאותו רגע הזדקף והתמתח כאילו אומר היה לכסות שטח גדול יותר ולהגן בגופו הרבה ככל שיוכל..."

בניית אתרים: