תפריט נגישות

רב"ט רון פופקו ז"ל

ב- 6.6.82

אלבום תמונות

יום שבת בערב. השעה שש. כל רגע אמורים לקפוץ על "הכלים" (טנקים). לעת עתה מבצעים הכנות אחרונות - ציודים אישיים וציודי הטנקים. הדרג הגבוה מחפש תכנית טובה כדי להצליח במערכה.
שעה עוברת. שעתיים. סוף-סוף הרגע מגיע - הקפצה לטנקים, והפעם באמת. לפתע עוצרים, משום שיש התפתחות חדשה. אולי זה לא העיתוי המתאים?...

אחרי מנוחה קצרה, בתוספת של האזנה למקלט, מקבלים את הפקודה הגורלית: "נוע נוע סוף". כולם עולים על הכלים הנעלמים אט אט באופק, עד אשר לא ניתן לראות את הגדוד יותר. נוסעים על כבישים, כביש עפר, אבנים - כל דבר שרק ניתן להיתקל בו. שרביט (הנהג) מצליח להתגבר על כל אלה, כי הרי זאת לא נהיגה ראשונה שלו באיזור שכזה. עוד מעט הוא צריך להשתחרר.

"רק לא מהחיים", ...מושיקו התותחן שחזר מהבית, או יותר נכון מבית החולים, וחשב כי יבזבז את זמנו בבית הבראה, נוכח לדעת שטעה. הוא יצטרך להלחם עם כל הצוות. הרי הוא חייל ולא "צ'יקמוק". סמ"ר גוטמן, המפקד, מלא בטחון בעצמו וסומך על צוותו הממושמע והטוב...

עוברים דרך 74, קיבוץ גונן, להבות הבשן. עולים דרך כפר יובל לשטחי כינוס במשגב. לאורך כל הדרך אנשים עוצרים את מכוניותיהם, נפעמים ממה שקורה. חתיכה שולחת לנו נשיקה אשר עפה בדיוק לתוך שפתי, ואני צועק אל חיים שיעצור את הטנק ויתן לי לרדת לדבר איתה... אין ברירה - הטנק יורק פינים וצריך להכניסם. כך שכל כמה מטרים עוצרים. אני יורד, עובר על הםינים ןמכניסל לבל יצאו מחדש.

עוצרים במשגב-עם ושם עושים את חניון הלילה שלנו. מתארגנים ללילה - הפעם על התמסרות ולא כתמיד בתוך הסדידונים הנקיים שאמא כיבסה. עוצמים עיניים, ולפתע "בום" חזק גורם לעיניים להיפתח שוב. קשה לישון אך מוכרחים לנמנם קצת, שעתיים, שלוש לכל היותר. יום חדש יבוא, מלא הפתעות לא נעימות...

בניית אתרים: