תפריט נגישות

רב"ט עמוס דניאלי ז"ל

סיפור חייו

עמוס דניאלי נולד בראש חודש אייר תרפ"ט, 1929, בישראל למשפחת חקלאים, לאב בשם יצחק ולאם בשם רבקה. באותה תקופה רחובות הייתה עדין מושבה קטנה, וישראל עדיין הייתה בידי הבריטים.

עמוס גר ברחוב איזנברג 9, והתגורר עם אחותו הצעירה ממנו, אילנה, ואחיו הבכור בשם יהודה שלמד בבית ספר חקלאי הרחק מן הבית.

עמוס היה רם קומה, ספורטאי בלב ובנפש והצטיין במיוחד בכדור סל ואף השתתף בנבחרת הדרום, והיה כוכב הקבוצה. הוא הצטרף עם חבריו ל"מכבי הצעיר", ושם ערכו את ההכנות לתחרויות, ואת התחרויות עצמן שהתקיימו בכל "שמחת תורה".

עמוס הצטיין כל כך בספורט ובפעולות עד שנקרא להיות מדריך ועמד במשימה זאת בהצלחה רבה. לא רק הצטיין אלא גם הצליח לקנות את ליבם של קבוצתו. הוא היה אהוב על חבריו, אהב צילום, בעלי חיים ושירה, והייתה טבועה בו אהבה רבה לעבודת המשק.

בצעירותו למד בבית הספר דה-שליט ברחובות, ומאוחר יותר עבר לבית ספר למסחר בתל-אביב בשם "גאולה". עמוס היה יד ימינו של אביו, עזר בעסק המשפחתי, בית חרושת לקרח, והיה מסור מאוד למשפחתו.

בסיום לימודיו הצטרף לפלוגת חיל השדה, לגדוד 52. במסגרת גדוד 52 השתתף בהגנה על כפר אוריה במשך מספר חודשים, מה שנתן בטחון לתושבי המקום מפני הערבים שהיו מצויים מסביב לה, והגן עליהם מבחינה נפשית, וגופנית כמובן. לאחר כחודש ששהו בכפר אוריה התרחש קרב גדול על הגנתו, שהיה רק הפתיחה למספר קרבות ממושכים.

עמוס השתתף בקורס מ"כים, ועבר אותו בהצלחה, בהמלצה להמשיך לקורס מ"מים. כמו כן השתתף עמוס בקרב על אבו ג'יביין נגד כנופיה שהפרה את בטחון הדרכים.

מכל פעולה צבאית היה מביא לאחותו אילנה שוקולד, ולפני הפעולה האחרונה אף קנה לה ארנק אדום מעור.

אחיו, שבאותה תקופה השתתף גם הוא בקרבות, הוכרז כנעדר, ומשפחתו הייתה חרדה לגורלו. עמוס הלך ללוויה של חבר מרחובות, מאותו הגדוד, שנהרג בקרבות, ובדרכו חזרה לביתו מן הלוויה פגש חברים שהיו איתו באותו גדוד, גדוד 52, והם אמרו לו שהם הולכים לשדה הקרב להילחם. ללא היסוס הוא הציע להצטרף אליהם, למרות שלא נקרא לקרב.

כשהוא לבוש בבגדי השבת שלו, וכדי שמשפחתו לא תדאג לו ביקש מילדה שהכיר שהייתה בסביבה למסור להוריו שהוא נוסע למספר ימים, להילחם.

במהלך הקרב בתל א-ריש נפצע עמוס. יצחק קנדלר ודוד כוכבי שהכירו אותו נשארו בשדה הקרב כדי לשמור עליו, ושלושתם נהרגו בהפצצה, כשעמוס רק בן 19.

כאשר באו למשפחתו להודיע על מותו, הם היו בשוק מוחלט, כי הרי לא היה צפוי שעמוס יהיה בקרב, ובתחילה חשבו שמודיעים להם על מותו של יהודה, שלאחר כמה ימים התגלה כחי ובריא.

מיד לאחר ההודעה נסע אביו למקום נפילתו, אך לא נמצא מעמוס כל זכר, וכל אשר מצא-רק חתיכות גופות.

עמוס הותיר אחריו הורים, אח, יהודה, בן 21 ואחות, אילנה, בת 14.

לזכרו ננטע עץ ברוש הנמצא בחצר הבית שבו גדל, רחוב איזנברג ברחובות, ואתר אזכרה בתל-גבורים בחולון.

כמו כן על שמו נקראו ילדים רבים ממשפחתו: בנה של אחותו, אילנה, בנו של אחיו, יהודה ושני בני דודים. אביו נפטר 13 שנה לאחר מותו.

בניית אתרים: