תפריט נגישות

סגן משה מושיקו גרשוביץ ז"ל

מכתב 10.4.1948

אלבום תמונות

זה שבוע בדיוק שלא כתבתי לך. ולא מפני שלא היה לי מה. להיפך, הרבה התרחש, בזמן זה, אצלי, אלא שאי-הכתיבה באה פשוט מחוסר זמן. ואיני רוצה להתנצל מכיון שאני בטוח בעצמי שלא יכולתי. ואתך הסליחה ח'. כדי שבכל זאת תביני לי, אומר לך שבמשך ארבע יממות לא חלצתי את נעלי. ומקווה אני שתביני אותי, ח', זאת היתה הסיבה היחידה. כן אני מקווה שזו הפעם ראשונה ואחרונה למקרה כזה.
--- אבדו לנו אנשים בקרב מר זה. אבל לבסוף ניצחנו - - - ופה מתנהלת מלחמה - מלחמה באמת לא משחק. קרבות קשים ומרים מתנהלים בדר לירושלים. ועד שננצח אין סיכוי לחופשה. ודבר זה יכול להימשך עוד חודש ויותר. אבל אנו מתקדמים בדרכנו למטרה. ופה מלחמה טוטלית. אתה כובש מקום, אתה מתבצר בו או שהורס אותו. וקשה המערכה. ומדי פעם בפעם מגיעה תגבורת באנשים. ואתה פוגש פה פרצופים חדשים שלא ראית אותם מזמן. ומעניין פה, ומעציב פה לפעמים. הכל לפי המצב. אבל הרגשה אחת ישנה פה. 'אנו ננצח' מוכרחים לנצח, כי זה הוא כרגע, הקרב על הארץ.
וקשים פה החיים, מכיון שאתה נמצא תדיר במתיחות הקרב. יחידות יוצאות ויחידות חוזרות. מכוניות נוסעות ובאות. בקיצור 'שמח' כאן. תנועה רבתי. ואני בורג לא קטן במנגנון זה. וישנו אי-סדר קצת גם כן, מכיון שלא רגילים אצלנו לנהל מלחמה במימדים כאלה. ואני כעובד מסור של הרעיון מתאמץ ורוצה לתקן את המעוות. וזה מעסיק, וזה גם בא מחוץ לעבודתי הרגילה.

מכתבים נוספים, בכתב יד, נמצאים, בתא הנופל בחדר הנצחה שבבית הפלמ"ח.

בניית אתרים: