תפריט נגישות

טוראי עדן ונהורסט ז"ל

כמו פיטר פן


חלק ניכר ממעט שנותיו היה עדן תלמיד, וזה הפן שבו אני מכירה את עדן.
שלוש שנים נפגשנו כל בוקר.
בקרים מאוחרים היו לך.
הר תלתלים אדומים, חצי חיוך, נכנס בשקט לכיתה, "כאילו" בלי שישימו לב, אבל בכל מקום שמתיישב - מייד המולה.
כל מי שישב אי פעם ליד עדן, מצא בו שותף פעיל, אינטנסיבי - עם הומור מטורף.
בכל זמן פנוי - העדיף להיות חלק מקבוצת הבנים מכברי שאינם נפרדים, שמתכוננים יחד לפיזיקה ומחשבים, וכדי לנוח מהמאמץ מכדררים במגרש הכדורסל עד השעות הקטנות של הלילות כמה קשה היה לך לקום בבוקר, אחרי לילות מפרכים שכאלה.
התרגלנו לקבל אותך מאוחר בבקרים,
התרגלנו לראות אותך לא יושב לרגע, בתנועה מתמדת, אפילו קצב הדיבור היה מטורף: תמיד הייתי מבקשת ממך לחזור על משפטים, כי במהירות שבה דיברת אי אפשר היה להבין מילה ממה שאמרת.
איזה הבדל בין האיטיות שבה קיבלת כל בוקר חדש, לבין האינטנסיביות והתזזיתיות שבהן מילאת את הבקרים האלה.
פגשנו אותך גם ברגעים הכי עמוקים שלך,
ולמרות תבונתך המדהימה לא היית מוכן שיידבק בך שמץ הישגיות!
כשהצענו לך בכיתה י"א ללמוד באוניברסיטה - סירבת. לא היית מוכן להתחרות, ואי אפשר היה להכניס בך מוטיבציה; לא רצית - ודי. איש לא יכול היה לדרוש ממך לעשות את מה שלא רצית! להפריע לך בהחלטות שהחלטת.
מה היה שווה מאמץ - בעיניך??
היית מוכן להשקיע בטולקין ובדרקונים ומבוכים; אבל כשהצענו לך ללמוד את טולקין אמרת:
"ברגע שמכניסים אותו לבית-ספר, זה נהייה לא מעניין".
אני לא יודעת למה עזבת ככה, כל כך פתאום,
יהיו ודאי כאלה שיאמרו - שהיו סימנים, שידעו שזה עומד להתרחש.
מעולם לא העליתי על דעתי שככה תגלוש לך החוצה, שתמצה את חייך בקצרה כל כך...
בספר המחזור כתבו לך חבריך ש"כשתתבגר אולי תבין שאתה עושה טעות" - לא הנחת לאיש לבגר אותך, ולהבין את הטעות,
בחרת: להישאר כמו פיטר פן,
לנצח בילדותך.

סמדר מאיר, אילון
המחנכת של עדן ב"מנור-כברי"

בניית אתרים: