תפריט נגישות

טוראי בן ציון הכהן ברנדלר ז"ל

בנצי / בוקי נאה - מעריב


"מלחמת לבנון היא המלחמה הצודקת ביותר שהיתה עד כה למדינת ישראל. הקרבנות הם חלק ממנה, ואנו חייבים לשלם אותם בלי לעשות הרבה רעש. אני נהנה מכל רגע בלבנון, כי חשוב לעם ישראל שאני כאן, ואני אפילו מוכן למות בשביל המלחמה הזאת".
דברים אלה אמר לי לפני חודש בלהט ויכוח סוער, בעת אימון בלבנון, בן ציון (בנצי) ברנדלר, בן 20, שנהרג בלבנון יום לפני שיחרורו מצה"ל.
בנצי, שהיה לוחם פעיל מאז גיל 14 בעד "ארץ ישראל השלמה", השתתף כמעט בכל התנחלויות-הראווה בחברון, קרית ארבע וימית. לאחר שיחה ארוכה לפני כחודש, הסכים שאפרסם ביום השנה השלישי לפינוי ימית את אחד מ"פשעיו", אזהה אותו בשמו ואף אפרסם את תמונתו בקשר לסיפור. "כשאהיה אזרח אהיה מוכן לעמוד על זה לדין, כך שלא יהיה איכפת לי שתפרסם. זה לא פשע, זה כבוד וצורך לאומי לעשות מעשים כאלה למען ארץ ישראל", אמר.
יום השנה השלישי לפינוי ימית יהיה רק בעוד שבעה חודשים, ושוב איני יכול לשאול את רשותו אם לפרסם את הסיפור, אבל ודאי שכעת כבר איש לא יוכל להענישו.
באחד מלילותיה האחרונים של ימית תפסתי "על חם" את בנצי זוחל באישון לילה עם אחד מחבריו בין כלי הרכב הצבאיים שהיו בעיר ימית, ובעזרת מכתפיים ("פלייר") שולף את השסתומים מצמיגיהם. בבוקר היה מתעורר כוח צה"ל בימית, ומגלה שלמרות השמירה אין אוויר בשום צמיג של מכוניותיו.
"אני מאמין שזה ישהה את הפינוי ואולי אפילו יבטל אותו", אמר לי אז הבלונדי הגבוה, שהיה אז חייל בשירות סדיר בישיבת ההסדר בימית. לא פרסמתי אז את שמו ולא זיהיתו אותו מחשש שהפרסום יגרום את הענשתו.
בנצי ברנדלר גדל בשכונת ישמח משה שבגני תקווה, ליד קרית אונו. מגיל 14 התנדב תמיד להיות בקבוצה הראשונה של מתנחלי גוש אמונים. בהיותו בן 17 איים על אביו שיברח מהבית אם אביו לא יחתום על טופס הסכמה שבנו יתגייס לצה"ל בגיל 17. האב נכנע, חתם על הטופס ובנצי התגייס לצה"ל.
אמו שלחה מכתב לרמטכ"ל "רפול" וביקשה לבטל את חתימת בעלה. "בזכות כאלה בנים, צבאנו הוא כמו שהוא", השיב רב אלוף רפאל איתן, ושיכנע את האם להסכים שבנה יתגייס קודם זמנו. בחופשותיו מהצבא היה נהג הטנק מישיבת ימית מצטרף לפעולות הפגנתיות של גוש אמונים.
דעותיו הפוליטיות היו קיצוניות כשל הרב מאיר כהנא. בוויכוחים ובשיחות ארוכות שבהם השתתף בלבנון היה תמיד ה"סניגור" של השהייה בלבנון. הוא היה בחור חכם ונבון, וידע להסביר את דעותיו הקיצוניות בצורה התרבותית ביותר, או כפי שאמר מישהו - "תענוג לא להסכים איתו".
בחצי השנה האחרונה של חבל ימית היה בנצי בין מקימי התנחלויות חצר אדר ומעוז הים, ובחודש האחרון של חבל ימית פונה בכוח חמש פעמים מחצר אדר, פעם מעצמונה, פעם ממעוז הים ושלוש פעמים מימית. הוא נדד מהתנחלות להתנחלות שעות אחדות לפני הפינוי כדי לנסות למנוע את הפינוי.
בחצי השנה האחרונה לחייו שירת בגיזרה המזרחית בלבנון כנהג טנק. אתמול בבוקר עמד לסיים את שירותו הצבאי, שבועיים לפני הזמן: צה"ל אישר לו להשתחרר אתמול כדי שיוכל לעזור לפני החגים לאביו (חולה הלב) בעבודתו - שיווק ספרים ותשמישי קדושה.
"בגלל אהבתו לארץ ישראל הוא מת", אמר בקול חנוק מדמעות אחיו איציק, בן 22, "בשבועות האחרונים של השירות שלו נתנו לו 'צ'ופר' לעבוד יחד עם השב"כ, והוא מתלהב ומתנדב לזה מיד. כשהיה בא לחופשות היה מספר שהוא נוסע איתם לבצע מעצרי חבלנים. טמבל, תמיד רץ ראשון למקומות הכי מסוכנים, שרק מתנדבים בכוח הולכים אליהם".
אבל כבד ירד אתמול בבוקר על ישמח משה. שכן של ההורים, ד"ר יזיף שלמה מאוניבסיטת בר אילן - אשר שהה יחד עם האב שניסה כל הבוקר למצוא את אמו של בנצי שיצאה לעבודה בחיפה - לקה לפתע בליבו והוחש בניידת טיפול נמרץ לבית החולים.
אתמול אחר הצהריים סיים תלמיד ישיבת ימית, בטנקיסט הבלונדי עם הכיפה השחורה בנצי ברנדלר, את שירותו הצבאי והוא למנוחת עולם בהר הזיתים.

בניית אתרים: