תפריט נגישות

טוראי נסים עזיז ז"ל

נסים עזיז
בן 18 בנפלו
בן ז'ויה ויעקב
נולד בתורכיה
בג' בתשרי תר"צ, 7/10/1929
שרת בחיל השריון, גבעתי - תש"ח
יחידה: חט' 166
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ב בכסלו תש"ח, 5/12/1947
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: סביבות תל אביב
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: גבעתיים - נחלת יצחק

קורות חיים

עזיז נסים ("זית", "זיס"), בן יעקב וז'ויה, נולד ב-7.10.1929 באיסטנבול שבתורכיה. בסוף 1934 עלה ארצה עם הוריו שהתישבו בתל-אביב. גמר בית-ספר עממי ואת המחלקה למסגרות מכנית בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. בעודו נער הצטרף ל"הגנה" והיה מהמסורים ביותר לכל פעולה, אימון ומסע. שום קשיים ותלאות מזג-האויר בקיץ ובחורף לא עיכבוהו מלצאת למילוי חובתו. כשאמו ניסתה פעם לשחררו באמרה לחבר מביא הקשר שהוא אינו בבית, הערים עליה מאז וקבע אות-שריקה מוסבם במקום כניסה לביתו, ולאות הזה נענה תמיד ובא מיד, אף מעל משכבו בלילה. משעמדו מפקדיו בחי"ש על טיבו שלחוהו לקורס מדריכי נוער-הפרברים, ואחרי סיום הקורס ניהל את מועדון "ביאליק" של ארגון "השחר" (במסגרת הגדנ"ע), בו חינך את נערי הפרברים של דרום תל-אביב לספורטאים, לאנשי-חברה הגונים ולחיילים טובים.

בחור חסון ורחב-כתפים, עליז ורענן, זריז וטוב-מזג - בסגולותיו אלה נתחבב על מפקדיו ועל חניכיו כאחד. בהילולת לייק-סאכסס היה הרוח החיה בריקודים ברחוב ובשמחת העם בשכונתו, טיפס על עמוד-המאור ותלה עליו דגל לאומי. מתוך השמחה נכנס ישר, עם שאר חבריו מדריכי "השחר", לשירות בהגנת הפרברים, ולהתנגדות אמו השיב בהצהרה, כי מעתה אין לו אם, אלא מולדת. ואם הצעירים לא יעמדו על המשמר יבואו הערבים וישחטו את היהודים. בשבוע הראשון שהתחיל בשמחות ונמשך בהתקפות ערביות, ברציחות וקרבות, נתנסה בטבילת-האש הראשונה בהגנת שכונות עזרא והתקוה. בסוף השבוע, ביום 5.12.1947, כשנודע על כנופיה ערבית גדולה מכפר סלמה הזוממת לתקוף את שכונת התקוה והמפקד ביקש חמישה מתנדבים לצאת לפרדסי שטח-בינים, לטהרו מפורעים ולעצור באש את הבאים, אמר נסים: "אם זהו ג'וב (פעולה ממשית הדורשת גבורה והקרבה), אני יוצא, ואם לא - אין לי רצון לצאת". המפקד אישר שזהו אמנם "ג'וב" והוא היה הראשון למתנדבים. לנוכח אש חזקה של האויב התבצרו ליד הואדי והשיבו אש. נסים נפצע בראשו והתגלגל לתוך הואדי. והנה הגיעה מכונית משורינת של המשטרה הבריטית ופתחה גם היא באש על המגינים. חבריו של נסים הוכרחו לסגת בלי יכולת לקחתו עמהם, והוא נפגע גם מכדור בריטי ונהרג. חברו מיכה פישר, שהתנדב לאספו, נהרג גם הוא. אחרי הסתלקות הבריטים באה תגבורת ה"הגנה" והשתלטה על השטח ואז נאספו שני החברים, מהחללים הראשונים של הגנת העיר והישוב, והובאו בהלויה רבת-עם למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק. על שמו נקראו קבוצת כדורגל "השחר-נסים" וגביע נודד לקבוצת "השחר".

בניית אתרים: