תפריט נגישות

טוראי מיכאל כלב ז"ל

מיכאל כלב
בן 17 בנפלו
בן רייזל וחיים-יצחק
נולד בצ'כוסלובקיה - טפליץ שיינאו
בכ"ט בטבת תרצ"א, 18/1/1931
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל, חיל השריון
יחידה: הגדוד הרביעי - "הפורצים"
נפל בקרב
בו' בתמוז תש"ח, 13/7/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: משלט צרעה
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ב, חלקה: 7, שורה: 1, קבר: 1.

קורות חיים

כלב מיכאל בן חיים-יצחק ורייזל (שושנה). נולד ב-18.1.1931 בטפליץ-שיינאו שבצ'כיה.

עלה ארצה עם משפחתו ב-16.3.1939 למד בתלמוד-תורה ובבית-הספר "תחכמוני" בבת-ים ואחר-כך עבד ולמד אצל אופטיקאי בתל-אביב והמשיך להשתלם בבית ספר של "בני-עקיבא".

בבית-הספר היה כשרוני ועניו כאחד, וכפי שמעידים יומניו שכתב בגיל 16 היה בוחן ושופט את עצמו והשתדל לחשל את אופיו ולהמריצו לשמירת החובה והכבוד ולמסירות למולדת

הוא היה נצר למשפחת חסידים מובהקת, שידעה למצוא סינתיזה נאה בין מסורת וקידמה. מאבותיו ירש את מידת ההתלהבות ומסירות הנפש למען כל רעיון נעלה.

בשנתו ה-16 ביקש להתקבל ל"הגנה" ומשקצרה רוחו מההשהיות שבקבלתו הלך אחרי חבריו למחתרת לח"י. נתפס על-ידי שוטרים בריטיים בהדבקת כרוזים, שוחרר בערבות ובמשך שבועות אחדים חי בהשלמה פילוסופית עם העונש הצפוי לו. עם זה הביע ביומנו את הבטחון שהשלטון הבריטי לא יישאר עוד בארץ למשך כל הזמן שידון אותו למאסר. כדי להרגיע את משפחתו שחרדה לגורלו סידר את שחרורו מהארגון ואמר לצאת לכפר לאחר שישוחרר מהכלא. נדון ב-7.11.1947 ליציאה מהעיר למשך שנה ויצא לשפיה, אל אחיו. כשנרצחו 5 מחבריו-לשעבר על-ידי שוטרים בריטיים ליד רעננה, הבליג על יצר הנקם והתאפק מלחזור אל הארגון.

אחרי החלטת החלוקה והתחלת המהומות התגייס והתקבל לפלמ"ח. מיד נענה לצו מצפונו והחליט להתמסר להגנת המולדת "יודעני כי לדרך הרת-סכנות הולך אני כעת, אבל שש אנוכי לקראת סכנה, הולך אני לשרות המולדת, לממש תקות אלפיים שנות גלות ולהפוך את ארצנו סוף סוף לארץ חופשיה ולהגן על נקודות התישבות, אשר הסכנה אורבת לחייהם."

התאמן בבית-הערבה בהיותו במצור הלגיון, נשא את הקשיים באהבה, חזר אל השפלה והשתתף בקרבות. דחה את הצעת מפקדו להוציאו, בגלל גילו הרך, משירות קרבי ולשלחו לקורס ל"עזרה ראשונה". השתתף בקרבות ונשא בגבורה את מצוקות הרעב והצמא ואת נפילת טובי חבריו.

לנפש עדינה זו, שרק לפני זמן קצר הוציאוה מאווירת הבית והמשפחה, קשה היה להתרגל למראה הדם, הרוגים ופצועים, כפי שהוא כותב באחד ממכתביו, אבל הוא התגבר על חולשה זו והתפאר בזה שהתנהג למופת ובקור רוח כיאה לחייל.

בהפצצות על ראשון-לציון ועל חולדה הוציא מהמפולת פצועים והרוגים תוך כדי ההרעשות. בזמן ההפוגה הראשונה ביקר בבית פעמים אחדות. הוא בא להתחמם לשעות ספורות באווירת המשפחה ולעודד את הוריו שחרדו מאוד לשלומו.

ביום ו' בתמוז תש"ח (13.7.1948), על סף ההפוגה השניה, בעמדו על המשמר במשלט צרעה, באזור בית שמש, נפגע מכדור צלף מצרי ונפל. נקבר בחולדה. ב-31.10.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים.

בניית אתרים: