תפריט נגישות

רב"ט אליהו יצחקי-ירמיזדה ז"ל

אליהו יצחקי-ירמיזדה
בן 35 בנפלו
בן גוזל וציון
נולד בעירק - בגדד
בכ"ח בטבת תרצ"ח, 1/1/1938
התגורר בחולון
התגייס ב-ינואר 1956
שרת בחיל השריון, חיל הנדסה
יחידה: גד' 229
נפל בקרב
בג' בחשוון תשל"ד, 29/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: האגם המר
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אישה - חנה, שני בנים - בן-ציון ומוטי, הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות

קורות חיים

אליהו (אלי), בן גוזל וציון, נולד בשנת תרצ"ח (1938) בבגדד שבעיראק ועלה עם משפחתו בשנת תש"י (1950). תחילה למד בעיר מולדתו, אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר היסודי "מקור חיים" בבני ברק. בשל קשיי הפרנסה נאלץ להפסיק את הלימודים הסדירים, ולסייע לאביו בחנותו. בשעות הערב למד בבית-ספר תיכון ערב בבני-ברק.

אליהו גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1956 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר הטירונות השתלם בקורס חבלה ובקורס צניחה והוצב ליחידת חבלה מוצנחת בתפקיד פלס. הוא השתתף בפעולות מבצעיות בצפון הארץ במלחמת קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. על אלה הוענקו לו "אות סיני", "אות מלחמת ששת הימים" ו"אות השירות המבצעי". הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור.

לאחר ששוחרר מן השירות הצבאי הסדיר, היה נקרא רבות לתקופות של שירות מילואים. לאחר סיום שירותו הצבאי הסדיר עבד בחברת "תדיראן". הממונים עליו אהבוהו מאוד, על מסירותו, על התמדתו ועל סבלנותו הרבה במגעיו עם אנשים, ועל שהיה מחייך תדיר. כשהקימה החברה מפעל נוסף, הופקד אליהו לנהל את המחסן החדש.

אליהו היה רציני בגישתו לחיים, בעל רצון עז, נמרץ ושואף לשלמות. היה בו ביטחון עצמי, אך לא הייתה בו שחצנות. הוא רחק מן הרברבנות והגאווה וסלד מן ההתנשאות. קר-רוח היה, נבון ומהיר תפיסה. כל עניין היה בוחן במחשבה שקולה ומהירה, וידע לעמוד על דעתו וללחום על צדקתו בלהט ובאמונה רבה.

אליהו היה מכניס אורחים למופת ושקד הרבה על רווחת אורחיו. אוהב חברה היה, איש נעים שיחה, שידע לתבל דבריו בהומור ובלצון. הוא היה אדיב, עדין נפש ונעים הליכות.

מטבעו היה טוב-לב ומוכן לעזור לזולת ככל יכולתו, אפילו היה הדבר כרוך באי- נוחות. הוא היה בן נאמן להוריו ורכש להם כבוד רב, בעל מסור לאשתו חנה, ואב אוהב את בניו - בן-ציון ומוטי. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני, והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים.

ביום ג' בחשון תשל"ד (29.10.1973) נפל אליהו בעת מילוי תפקידו באגם המר, כשהתפוצץ מוקש ימי בקרבתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים, אב, אם, ארבעה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אליהו שירת ביחידה במסירות ובהקרבה, והיה מן המצטיינים בפלוגה. אהוד וידיד לכל חבריו ביחידה. דמותו משמשת דוגמה ומופת, ותהיה חרוטה בכל מעשי גדודנו ובמבצעיו".

בניית אתרים: