תפריט נגישות

טוראי זכריה חמדי ז"ל

זכריה חמדי
בן 28 בנפלו
בן יונה ואברהם
נולד בתימן
בכ' באדר תרפ"ח, 12/3/1928
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 7, גד' 75
נפל בעת מילוי תפקידו
בז' בכסלו תשי"ז, 11/11/1956
במבצע קדש
מקום נפילה: מרחב סיני
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול

קורות חיים

זכריה, בן יונה ואברהם, נולד ביום כ' באדר תרפ"ח (12.3.1928) בעיר תעז שבתימן. למד שם ב"חדר" וב"ישיבה" וחונך ברוח של תורה ומצוות. בשנת 1943 עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" ומייד לבואו התקשר לעבודה חקלאית בסביבות אבן-יהודה. מפי אחותו מרים: "לאחר שעלה ארצה עם משפחתו, נכנס לשירותהגדנ"ע והירבה לסייר בארץ. כאשר פרצה מלחמת השחרור התגייס לצה"ל ולחם בגבורה ובעוז נפש בשורות חטיבת "אלכסנדרוני", בתחילה בגיזרת המשולש ולאחר מכן בסביבת פלוג'ה. בזמןהמלחמה עבר קורס חבלנים ובתפקיד של חבלן יצא למלחמתו האחרונה, שהיא מלחמת - סיני. בתפקיד מסוכן זה יצא זכריה ולא חזר. דמותו נשקפת לעינינו כדמות נוחה ומסורה, הוא אהב לשיר ובעקבות זה עשה מחברת אשר בה כתב את מילותהשירים האהובים עליו. אהבתו זו הביאה אותו לאהוב גן פרחים משלו, לטפח ולטפל במסירות רבה. נהג לתת מפרחי גינתו לשכניו ולמשפחתו, ובערבי שבתות וחגים לקח את פרחיו העירה כדי למכרם לעקרות הבית, ולעוברים ושבים. אף בימי שירותו נהג לבוא בחופשותיו החטופות אל אחותו כדי להציב שומר ודואג לגינתו שלא תיזנח ותיעזב. זכריה אהב להשכין שלום בין בני המשפחה ולבו לא שש לכל מריבה שפרצה, אלא השתדל לשככה ולדעכה". לאחר מלחמת העצמאות חי עם הוריו בכפר-שלם ונטע גן שושנים נחמד סמוך לביתו. תמיד שמח לעזור לזולת. השתתף במבצע קלקיליה, ולאחר מכן, בפרוץ מערכת סיני, התייצב אף הוא עם חבריו הלוחמים. בשעת מילוי תפקידו, ביום ז' בכסלו תשי"ז (11.11.1956) נפל והובא למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. החוברת "לזכרם" הוקדשה לו ולעוד ארבעה מחבריו שנפלו באחד ממבצעי-גדודם. בשנת תשי"ז הקים אחיו בית כנסת בשכונת "התקוה" בתל אביב הנקרא "בית-אל על-שם זכריה חמדי ז"ל". מפי אחותו מרים: " מדי שנה בשנה אנו מתייחדים עם זכרו של יקירנו זכריה ז"ל, אשר נלקח מאתנו בדמי חייו, והוא בן 28 שנים במותו. חיינו במחיצתו שנים רבות וידענו להכירו היטב. זכורני, גם היום, למרות שחלפו שנים רבות, את פגישתנו האחרונה, אחי זכריה, כאשר יצאת לחופשקצר במהלך השירות הצבאי בסיני. היה זה יום רביעי, 7.11.56 פגשתיך בביתךשברח' ב' מס' 4, כפר שלם. בגינתך המוריקה והיפה שוחחנו וסיפרת לי כי אתה אמור להשתחרר משירות המילואים - אליו נקראת בעקבות פרוץ הקרבות בסיני- לא יאוחר מיום שני 12.11.56 ביקשת ממני לרקוח התבשילים שכה אהבת וכן לדאוג, עד לשיבתך הביתה, לסידור הבית והגינה. ביום חמישי, 8.11.56 בשעות הבוקר, היתה הפעם האחרונה שראיתיך בחיים, נפרדנו לשלום ואתה ליוויתני בחיוכך. ביום 11.11.56, יום נפילתך, יצאת, כך נודע לי לאחר מכן, למשימתך האחרונה יחד עם 4 מחבריך שנפלו איתך ביום מר ונמהר זה. לא ידעתי על נפילתך למרות שביום 11.11.56 בשעות הלילה כבר דיווחו בחדשות הלילה על נפילתם של 5 מחיילינו בקרבות בסיני. לא העליתי על דעתי כי בשורת השכול תושמע ברדיו לפני שהודיעו לי, לאחיך ולאחיותיך דבר נפילתך. וכך ביום המחרת, יום שני 12.11.56 נודע לי לראשונה ובנסיבות קשות דבר נפילתך בקרב, והצער והיגון לא סרו מליבי מאז לכתך ממני ועד היום. ענף יקר נגדע ואת היקר לאדם - החיים בשלמותם - הקרבת למען מדינתך. זכרך לא ימוש מליבנו ת.נ.צ.ב.ה ומנוחת נצח תהיה מנוחתך אמן סלה. בהערצה רבה ממרים אחותך האוהבת". מפי חברו חנניה השלו: "כפי שלי ידוע על חברי זכריה חמדי, כהגדרה עצמית בחיי אדם, היה אזרח מסור לעבודה, עבד עבודה פיזית. היתה לו מטרה להסתדר בחיים. הוא רכש אדמה כדי שיהיה לו עתיד. עבדנו יחד בפרדסים באבן יהודה עד למלחמת השחרור. התגייס לצבא, נפגשנו במסגרת צבאית, והנה תיאור חייו במסגרת הצבאית: זכורניהיטב, בזמן הקרבות על מושב גאולים ע"י פרדסיה, בזמן שהערבים התחילו לשרוף את המושב ושמו חומר נפץ להרוס את מגדל המים, מפקד הכיתה ביקש איזה חייל להתקדם אתו.

זכריה התנדב הראשון, בו בזמן שכל אחד היסס. זכריה התקדם בזחילה למגדל המים בלי שהכיתה תדע על כך, בו בזמן שהערבים ירו לעבר המגדל וחייו היו בסכנה גמורה. הרים את הדגל שלנו, קשר אותו בשרוך נעל ואז הכיתה ידעה שחמדי כבש את המגדל לבד.

על פעולה זו קיבל אז טוראי ראשון. הוא השתתף בקרב על מבצר קאקון, תחת פיקודו של מ"פ בדיחי ז"ל. אחרי כיבוש קאקון עבר קורס חבלנים ומילא את תפקידו בתוך כיתתו באומץ לב. לא פעם קיבל הוראה ממפקדו לבצע פעולה שהוא מילא אותה מתוך רצון. השתתף בקרב על עירק סודאן. סבל קשות אחרי הנסיגה. בזמנו התמרמר מאוד על שלא הצליח בפעולה זו. זכריה היה בחור דינאמי, בעל מרץ חזק בכל פעולה שהשתתף. ואני זוכר שאף פעם הוא לא שאל איך ולמה כי עשה הכל מרצון. מסור מאוד היה לחיי חברה, בחיים האזרחיים ובחיי הצבא בפרט".

בניית אתרים: