תפריט נגישות

סמל אריה דובוב ז"ל

אריה דובוב
בן 19 בנפלו
בן מרים וחיים
נולד בתל אביב
בי"ח באדר ב' תרפ"ט, 30/3/1929
התגורר במעין ברוך
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל, חיל השריון
יחידה: הגדוד הרביעי - "הפורצים"
נפל בקרב
בי"ד בניסן תש"ח, 23/4/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: נבי סמואל
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: קיבוץ קרית ענבים

קורות חיים

דובוב אריה ("דובון") בן חיים ומרים. נולד בתל-אביב ביום י"ח באדר ב' תרפ"ט (30.3.1929). לאחר שסיים את בית-הספר העממי נתקבל לגימנסיה "הרצליה". שם בחר במגמה החקלאית, רצה לצאת את הגימנסיה לפני שסיימה ולעבור למקוה-ישראל, אך הוריו מנעוהו מזה. בן 11 הצטרף ל"המחנות העולים"; וכך נכנס לפלוגות הימיות של "הפועל". עבר בקיסריה קורסים לימאות לדרגות א' וב' מטעם "החבל הימי לישראל" ושימש שם מדריך. בימאות ראה תחילה סיפוק ספורטיבי, אך במשך הזמן התגבשה בו ההכרה כי הים הוא אחד ממקורות הקיום החשובים לעמנו ואמר להתמסר כולו למקצוע זה בבוא העת לכך.

למרות אהבתו לים, החליט כחבר קבוץ מעיין ברוך לקשור את חייו למשק. גם בהכשרתו הוסיף להשתלב בחקלאות ובידע כללי.

בקיץ 1946 יצא להכשרה מגויסת של הפלמ"ח ושרת 9 חודשים בכפר גלעדי יחד עם "חברי התנועה המאוחדת" שהיה חבר בה. משם נלקח לקורס מ"כים וחזר לפלי"ם.

בפל-ים עבר קורס לחובלים (קציני-ים). אחרי-כן שימש מדריך לכלי-נשק במענית, השתתף בכמה פעולות של העלאת מעפילים, בפעולות אחרות של ה"הגנה".בשבת השחורה ב 29 ביוני 1946 הוזעק, יחד עם אחרים, לעזרת משקי הירדן.

בהיר עינים, חסון ושזוף, אמיץ-שרירים, נאמן, נוח לבריות וצנוע, ביכר את המעשה על הדיבור. מילא את כל המוטל עליו בדייקנות ובפשטות. התבלט באומץ-רוחו בשעת סכנה, בסבלנותו, סלחנותו והתאפקותו. בצאתו לדרכו האחרונה אמר לאמו: "אם לא תהיה לנו מדינה, איני חפץ לחיות".

יצא לכיבוש נבי-סמואל עם פלוגתו שבגדוד "הפורצים", בחטיבת הראל. הפלוגה הופתעה על-ידי כוח אויב גדול ומרוכז ונאלצה לסגת. אריה פקד על כיתה באחת המחלקות שהצליחה להבקיע דרך ללב הכפר. אך עם הנסיגה נשארו במאסף הוא היה בין הנופלים בהתקפה על נבי-סמואל, ליד ירושלים, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקרית-ענבים ב-25.4.1948.

זכרו הועלה בחוברת "על מות", שהוציא קיבוץ מעיין-ברוך.

בדברי הספד לזכרו נכתב בין היתר:"קראנוהו דובון. איני יודע אם מישהו חוץ מחבריו הרגיש כמה חיבה שקועה בכינוי זה. כי תמיד: בימיה, בגימנסיה, בהכשרה אהוב היה ואהוד על הכל. תכונותיו המעולות ונפשו היקרה עשו זאת..."

בניית אתרים: