תפריט נגישות

סמ"ר מאיר בנימין ז"ל

מאיר בנימין
בן 21 בנפלו
בן סעידה ויחזקאל
נולד ברמת גן
בט' בכסלו תשי"ג, 27/11/1952
התגייס ב-1.2.1972
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 14, גד' 184
נפל בקרב
בי"א בתשרי תשל"ד, 7/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: סיני
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
חלקה: 9, שורה: 1, קבר: 18.
הותיר: אב, אם, אח ושתי אחיות

קורות חיים

מאיר (מילו), בן סעידה ויחזקאל, נולד ביום ט' בכסלו תשי"ג (27.11.1952) ברמת-גן. הוא למד בבית-הספר היסודי "עליות" וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "בליך" ברמת-גן. מאיר היה תלמיד חרוץ וממושמע. בתקופת בית-הספר היסודי היה חבר בתנועת הצופים. בהיותו נער חביב, אופטימי ונוח לבריות, התחבב על כל אדם שהכירו וקנה לעצמו ידידים רבים בבית-הספר ובתנועת הנוער.

מאיר אהב לצייר, שקד על עבודות מלאכת-יד וכתחביב עסק גם בכתיבת ספרי תורה. היו לו אוסף בולים גדול ואוסף גלויות צבעוניות, והוא ליקט בעניין רב מאמרים ורשימות על אודות מלחמת ששת הימים.

בילדותו היה מאיר שובב מאוד. פעם, כשהיה בן שנתיים, בלע מטבע בן חמש אגורות, שנתקע בגרונו, וזכה בקיתון של רותחין מפי הרופא שאליו הובהל. הילד נבהל מתגובת הרופא ובלע את המטבע לשמחת כולם.

ברבות הימים היה לנער בוגר ואחראי. בהגיעו לגיל מצוות הפציר בהוריו לערוך לו חגיגת בר-מצווה כדת וכדין. לאחר ימים של תחינה ודברי שכנוע - השיג את מבוקשו. בעת הטקס קרא מאיר נאום קצר שחיבר בעצמו. הוא בירך את הוריו ואת הקרואים ואמר: "חג הבר-מצווה מסמל את רוח היהדות המקורית. הנער העברי עובר מחיק ילדות לתקופת הבגרות, מתוך הכרה בעול המוטל עליו כחבר לעמו, והוא מוכן למלא את חובותיו הפרטיות והלאומיות, כפי שהתקופה מטילה על כל בן נאמן לישראל".

בהיות מאיר בן בכור להוריו חש חובה וזכות לסייע להם, לאחיו ולאחיותיו, בעצה ובמעשה. מאיר גויס לצה"ל בראשית פברואר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק ובקורס מפקדי-טנקים. הוא שירת בדרגת סמל כמפקד טנק "פאטון". במשך תקופת שירותו בצה"ל לא הרבה לספר בבית על קשייו ולא התלונן.

הוא בחר להסתיר את מצוקתו והשתדל תמיד שלא להדאיג את הוריו.

במלחמת יום הכיפורים השתתף מאיר בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני.

ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), חולץ מטנק פגוע והועבר לנגמ"ש, שנפגע אחרי-כן פגיעה ישירה בקרב בחזית הדרום. מאיר הוכרז כנעדר ורק בדצמבר 1973 הוכרז כחלל. כשזוהתה גופתו, הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אח ושתי אחיות .

לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתבו של שר הביטחון דאז, משה דיין, להורים השכולים נאמר: "הוא היה חייל מצויין וחבר נאמן. מאיר היה אהוד על כל מי שהכירו". הוריו הקימו לזכרו קרן-נאמנות, שמכספיה מוענקת מלגה מדי שנה בשנה.

בניית אתרים: