תפריט נגישות

טוראי ישראל בדולח ז"ל

ישראל בדולח
בן 25 בנפלו
בן רחל ומרדכי
נולד בתל אביב
בכ"ב בתשרי תרפ"ד, 2/10/1923
התגורר בתל אביב
התגייס ב-מרץ 1948
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל, חיל השריון
יחידה: הגדוד הרביעי - "הפורצים", פל' עורב 4
נפל בקרב
בכ"ד באייר תש"ח, 2/6/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: גבעת הרדאר
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: א, חלקה: 8, שורה: 03, קבר: 06.

קורות חיים

בדולח ישראל בן מרדכי ורחל. נולד בכ"ב בתשרי תרפ"ד בתל-אביב. סיים את בית-הספר העממי ברמת-גן ועבר ללמוד בבית-הספר הימי בחיפה. היה מתלמידי המחזור הראשון והתכונן להמשיך בלימודיו באמריקה, מאחר שנתקבל למכון קרנג'י שבארצות-הברית. בשנת 1937 עבד כימאי בחברת "עתיד" ומשם עבר לשמש כנוטר בשדה-התעופה ברמת-דויד במשך 4 שנים.

היה חבר ה"הגנה" משנת 1938. בשנת 1942 התנדב לפי קריאת הסוכנות לשרת בצי המלכותי המלחמתי, תחילה כ"יונגה" (מגיש), אך במהרה הגיע לדרגת תת-קצין .O.V וקיבל שני אותות-הצטיינות בריטיים.

עם גמר מלחמת-העולם השניה עבר לשרת בצי המסחרי שלנו, עד פרוץ מלחמת-השחרור בשנת 1947. עם התלקחות הקרבות התנדב לפלי"ם, שירת בגבעת-אולגה, בקיסריה והשתתף ב-56 קרבות באזור ירושלים ועוד. ביניהם: פעולת "נחשון", ליווי שיירות בין קרית-ענבים וירושלים, 3 פעמים על הקסטל, כיבוש קולוניה, כיבוש בידו, בית-אכסא, דיר-איוב, הראדאר (בקרב הראשון), סריס, בית-סוריק, בית-מחסיר, בפריצה לעיר העתיקה, שער- הגיא, הקסטל ועוד. השתייך לגדוד "הפורצים", חטיבת "הראל".

במכתבו האחרון אל הוריו כתב: "אני חושב שהכבוד הגדול ביותר שנפל בחלקו של יהודי לוחם לאחר 1800 שנה, הוא להשתתף בכיבוש הר-ציון, לפרוץ את חומת העיר העתיקה ולהתחבר עם יהודיה. את זאת ביצעו חברי וביניהם גם עבדכם הנאמן.

נשארנו נאמנים לשמנו ה"פורצים" וכן ביצענו את שירת הימנוננו ראשונים תמיד אנחנו, אנו הפ...". בהתקפה על הראדאר ב-1.6.1948 נפצע קשה. נלקח לבית-החולים "הדסה" בירושלים. נרשם שם כאלמוני ומת בכ"ד באייר תש"ח (2.6.1948). נקבר בשייך-באדר א'. ב-10.9.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים. ביום השנה לנפלו נפתחו בבית הימאים בתל-אביב "חדרי התערוכה הימית" שנקראו על שמו.

לאחר מותו שלח אביו לראש הממשלה בן גוריון העתקי 2 מכתביו האחרונים של ישראל ז"ל. בדברי תשובתו כתב בין השאר , בן גוריון :" בקריאת מכתבים אלה שתי הרגשות מתרוצצות בלב. של שמחה, גאון והודיה על מציאות נוער מפואר כזה בתוכנו. ושל יגון, צער וכאב, על חמדת נעורים זו, שנקטפה בעודה באיבה. יש רק טיפה אחת של תנחומין, חייהם ומותם לא היו לשווא - וכל עוד עם ישראל יחיה, ישא באהבה את זכרם הנערץ בלבו."

בניית אתרים: