תפריט נגישות

סמ"ר לירון (חיים) יהודה ז"ל

לירון (חיים) יהודה
בן 20 בנפלו
בן רותי וסימן-טוב
נולד בצפת
בכ' בתשרי תשמ"א, 30/9/1980
התגורר בכרכור
התגייס ב-30.11.1998
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 188, גד' 53, פלוגה "בזק"
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ב בחשוון תשס"א, 19/11/2000
מקום נפילה: רמת הגולן
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: פרדס חנה
הותיר: הורים ושתי אחיות קטנות, שמרית ומעיין

קורות חיים

לירון - בנם בכורם של רותי וסימן-טוב יהודה והאח הגדול של שמרית ומעיין.נולד בתאריך כ' בתשרי התשמ"א - (30.9.80) בחול המועד סוכות, בביה"ח "רבקה- זיו" שבצפת.

לירון- נושא את שמו של חברו ומפקדו של אביו, סרן חקלי רון ז"ל, אשר נפל בקרב על החרמון, במלחמת יום-הכיפורים.

כבר בהיותו ילד קטן, בלטו אצל לירון עיניו המאירות, מחייכות ומדברות, וחיוכו המקסים ששבה לב כל רואיו. אלה היו עד מהרה מסממני ההיכר החיצוניים הבולטים שלו.עקב שירותו של האב בצבא הקבע, נאלצה המשפחה לנדוד ולהעתיק מקום מגוריה לעיתים תכופות.בשנת 81 עברה המשפחה להתגורר בבת-ים ובסוף 82 חזרה שוב לצפת למשך שנתיים ובצפת מבקר לירון בגן עד גיל הטרום חובה.

עד קיץ 82- לירון כבר כמעט בן שנתיים ועדיין מוציא מפיו מילים ספורות בלבד. ההורים כיאה לילד ראשון היו מודאגים למדי מעובדה זו. לפתע במהלך מלחמת שלום הגליל כאשר ההורים היו טרודים ומודאגים מהקורה בחזית והילדים שיחקו בשלווה ביחד, החל לפתע לירון ובבת-אחת, לדבר בחופשיות באופן שוטף, ולחבר משפטים שלמים, כאילו שחרר את כל אשר היה אצור בו וזאת במחיצת בני דודתו ,מה שהיתקשה לעשות כשהיה לבדו.

בשנת 84 עברה המשפחה להתגורר בטבריה וזאת עד קיץ 86. לירון ממשיך את מסגרת ה"טרום-חובה" בגן "רעננים" ואת ה"חובה" בגן "אילנות".עד גיל 6 היה לירון בן יחידי להוריו. עובדה זו לא הסבה לו נחת. הוא מאד רצה עוד אחים "כמו לכולם" וביקש מהוריו להביא לו עוד אח או אחות- ביקש דרש במפגיע.

בקיץ 86 נולדה אחותו שמרית ולאושרו לא היה גבול. לירון היה ניגש כל הזמן לעריסתה של שמרית ע"מ לבדוק ולוודא שהיא חיה ונושמת, ומחכה בציפייה שתתעורר משנתה ע"מ שיוכל לשחק ולשעשע אותה. לכל אורח שהיה מגיע, היה מיד לירון לוקח אותו ומראה לו את "אחותי היפה והחמודה"...

בקיץ 86, שוב המשפחה נודדת והפעם לבת-ים. לירון לומד בכיתות א'-ח' בביה"ס היסודי "היובל". כבר אז, והוא רק ילד, התגלו אצל לירון אהבת האדם שבו, רגישותו הרבה לזולת, יושרו והגינותו. התכונות שניחן בהן ובשפע בלטו לעין כל. בלימודיו עשה לירון חיל והצטיין בכל המקצועות.בשובו מביה"ס נהג לשתף את אמו ובכעס רב על מקרים אשר עלבה מורה בתלמיד שלא בצדק, או על חבר שאינו דובר אמת. חרוט היטב בזיכרוננו מקרה שאירע בכיתה ה', המעיד על אופיו כאלף עדים. בדרך חזרה מבית-הספר, התקוטטו לירון וחברו יובל עד כדי תגרת ידיים. לאזור נקלע יריב, בנם של החברים של ההורים, שהיה בוגר מלירון בשנתיים. יריב נחלץ לעזרת לירון והדף את יובל לקרקע ורצה להכותו. לירון השתומם וכעס על יריב שבא לעזרתו. ביקש ממנו לא להתערב ומיד הושיט יד ליובל ועזר לו לקום, לחצו ידיים והשלימו. לירון לא הספיק לספר לאימו כלום ואימו של יובל כבר התקשרה לרותי כולה נפעמת מתגובתו של לירון. סיפרה לה את אשר אירע והביעה את הערכתה ללירון והתנהגותו. ולא הפסיקה להתפעל מרגישותו, יושרו ובגרותו.

בשנת 93 הגיע לירון ל"בר-מצווה" ואת המסיבה חגגנו באולמי "רון" בבת-ים. לירון התעקש ועמד על כך שחייבים להזמין את כל בני כיתתו ע"מ שלא ייפגע חבר שלא יוזמן וכך אומנם נהגנו. לירון היה מאושר.

בשנים 95-94 למד לירון בביה"ס תיכון "רמות" בבת-ים בכיתות ט' ו-י'.במסגרת שיעורי האנגלית בביה"ס, כשהיה לירון בכיתה י', - הם למדו את השיר HOTEL CALIFORNIA. תוכן השיר ומילותיו - נגעו מאוד לליבו של לירון.השיר ממש דיבר אליו. מיד עם שובו - הוא סיפר על השיר לרותי והביע בפניה את התלהבותו ממנו. רותי - סיפרה ללירון - כי השיר הזה נבחר לשיר ריקוד הסלואו סולו ביום נישואי הוריו. לירון, שמח לשמע הידיעה ופלט "אכן, בחירה נאה מאוד. יש לכם בהחלט טעם טוב". - ומיד הלך לקנות קלטת של השיר הזה.מני אז וביתר שאת - החל לירון להיות קשוב מאוד למילות השירים ולתכנים ולא רק למוסיקה.השירים שנבחרו על ידו - נבחרו על פי תוכנם ומשמעותם. לירון - הקפיד לבחור את השירים הנאהבים עליו - עפ"י האופן שהם דיברו אליו בתוכנם.

בשנת 92 נולדה אחותו מעיין- בת הזקונים במשפחה. לירון- שכבר היה בן 12 והבן הגדול בבית, ועקב היעדרו של האב, תיפקד כגבר בבית והיה לאחיותיו כמעין אב גם. בשעה שאימו הייתה אמורה להיעדר מן הבית לא הסכים לירון שאימו תביא "שמרטף", לטענתו- "אני האח הגדול וזוהי חובתי וזכותי לשמור על אחיותי"... איני מוכן שזר יעשה את מלאכתי"... וזאת ע"ח משחקים ובילויים עם חבריו.

בשנת 96 עברה המשפחה להתגורר בכרכור. המעבר הפעם היה קשה מאוד מבחינה חברתית ובמיוחד ללירון. ראשית משום גילו הבוגר- הלא כבר בכיתה י"א הוא ושנית בגלל אופיו, ביישנותו הרבה וצניעותו, והיותו נחבא אל הכלים. הפרידה מהחברים בבת-ים ובמיוחד מחברו הטוב ביותר- אלדד, הייתה עבורו קשה מנשוא. הם הקפידו לשמור על הקשר, תוך בילוי סופי שבוע וחופשים ביחד זה אצל רעהו.כיתות יא' ו יב' למד לירון בביה"ס החקלאי בפרדס-חנה. היות והחלוקה למגמות ב"חקלאי" נקבעה כבר בכיתה י' נאלץ לירון לבחור מגמה, עפ"י מקומות פנויים שנותרו ולא רק על פי רצונותיו.

לירון בחר ללמוד במגמה סוציולוגית-קרימינולוגית.בתקופה זו- זאת מתברר לנו לאחר מותו- מתחיל לירון לכתוב שירים בסתר, למגירה. שירים שאותם לא הראה לאיש. בשירים אלה מרבה לירון לכתוב על הקושי שבפרידה מהחברים בבת-ים ואלדד במיוחד וכן על הקושי להיקלט לחבורה מגובשת, שגדלה ולמדה יחד מאז כיתה א'- וזאת משום ביישנותו ומופנמותו הרבים.לירון בתקופה זו - נהג להאזין ממושכות למוסיקה. מוסיקה מכל הסוגים והסגנונות - והדגש היה יותר - על המשמעות והתוכן שבשיר.לירון התחבר באופן מיוחד לשיר "אדם נולד שחקן" של זוהר ארגוב. השיר הזה ממש דיבר אל ליבו. לירון ממש הזדהה בכל נימי נפשו עם השיר. לירון שהיה חסיד של כנות ויושר לא יכול היה להשלים ולקבל שאנשים נוהגים להיות "צבועים", "לשחק" ולא להיות הם עצמם.לירון האמין ודגל שמעל הכל - על בני האדם להיות ישרים, הגונים, הוגנים ודוברי אמת, ואמת בלבד. אמונתו זו - באה לידי ביטוי ובעצמה רבה בשירים שכתב - ואשר נמצאו לאחר נפילתו.



מתוך שירים שלירון כתב באותה תקופה ונמצאו במגירה לאחר מותו.



א. "אנשים זורקים מילים

ואותי הם מבלבלים.

ואיני יודע למה הם מתכוונים

את מי הם שונאים ואת מי הם אוהבים"



ב. "המילים מבטאות את מה שבלב,

ואיתם להגיד את מה שאתה חושב.

ואסור לבלבל מילים

ולשחק איתם משחקים".



ג. "את אומרת שאת אוהבת אך בעצם את לא מתכוונת

את - אותי במילותייך משקרת.

אתה - אומר שהינך חבר אבל גם אתה משקר

כי כשאני אותך צריך - אתה חסר..."



ד. "כל היום שומע מילים שאותי הן מבלבלות כי הן לא נכונות

עם המילים צריכים להוציא

את האמת אשר בפנים ".



ה. "אני יושב עם כל האנשים וחושב לי מחשבות

מדוע ולמה כך זה צריך להיות?

כולם משקרים והם כה נהנים

ואני אומר את האמת - ורע לי מבפנים".



ו. "לאחרים מילים אני אומר

וגם אני כבר משקר

עכשיו אני שמח

אבל - עמוק בפנים - אני לאמת צורח".





בסוף כיתה יא' חל מפנה מפתיע וחיובי ביותר. לירון נרשם לקורס כושר קרבי כהכנה לצבא מטעם הגדנ"ע. כאן הכיר חבורת נערים מופלאים. כל אחד כבודד וכולם יחד כקבוצה. חבורה תומכת , מפרגנת ומעודדת, וכולם בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד לשרת בקרבי בצה"ל.חיש קל ועד מהרה, מצא לירון את מקומו השתלב והתערה כיאות בחבורה זו ועד מהרה היה ממש לאחד מהם כאילו גדלו ביחד מאז ומתמיד. איתם לירון הרגיש נפלא ממש.לפתע חלף כלא היה ונמוג, משבר הקליטה. לירון החל ממש לפרוח וכבר החל להביע בפומבי עד כמה הוא שמח כי עברנו לכרכור, וההווה כמו גם העתיד נראו וורודים, מאירים ומחייכים מתמיד. וגולת הכותרת- החבורה הנהדרת הזו יצאה לטיול לפני גיוס לפריז ואמסטרדם. טיול שלירון השתוקק אליו אך בדרכו האופיינית התעקש לשלם זאת מכספו ולא להכביד על הוריו. הוא ניאות לקבל את הכסף כהלוואה, וכששבו מהטיול החל לירון לעבוד והחזיר את כל הכסף עד לאגורה האחרונה- מיותר לציין. 10 ימים אלו היו ימים מאושרים מאין כמותם. הם נהנו, טיילו ובילו וחזרו במצב רוח מרומם לאין שיעור.לירון רצה בכל מאודו להתגייס לגולני ולשרת בלבנון דווקא. הוא הביע זאת אף בשיריו. חרף ידיעתו כי הסכנה בלבנון גדולה שבעתיים הוא טען ובלהט רב: "כל אחד חייב לתת למולדתו את הכל. אם לא אנו נעשה זאת- מי כן יעשה עבורנו"?? בלשכת הגיוס בבדיקות הרפואיות נתגלו ללירון בעיות ברכיים אשר בעטיין נקבע לו פרופיל רפואי 72, קרבי אמנם אך ללא אפשרות לשרת בחי"ר. לירון היה מאוכזב מאד. ניסה בכל כוחו לשנות זאת ולהעלות את הפרופיל אך ללא הועיל. אכזבתו הייתה רבה היות ומונעים ממנו לתת את כל כולו למרות רצונו העז להעלות פרופיל.

בבוקר אחד הודיעו בחדשות על תקרית בלבנון שבמהלכה נהרג חייל מחיל השריון. בד בבד החלה להתגבש קבוצה של 4 חברים בני כיתתו שרצו להתגייס לשריון ואז גמלה ההחלטה בליבו. הוא בא וסיפר להוריו על החלטתו להתגייס לשריון ובפיו הסבר משכנע. "גם בשריון נהרגים"...

והנה יום הגיוס המיוחל מגיע ולירון הולך אליו בשמחה מופגנת. עלי לציין כי לירון לא אהב את הצבא כלל, אך לדעתו היות וזהו המצב והצורך של המדינה, על כל אזרח למלא זכותו וחובתו ולתת את כל אשר לו למען המדינה, ללא כחל ושרק.

יום הגיוס לצה"ל- לירון מתגייס בתאריך 30 בנוב' 1998!! כבר בערב הראשון לירון התקשר הביתה וזעק לאימו בטלפון: "אמא- אני חייל", בשמחה וגאווה מופגנת. כבר בערב הזה לירון מתחיל להתנדב, כהרגלו בכל שירותו. כולם הלכו להופעה ולירון התנדב לשמור מאהל.במהלך הטירונות, כאשר עמדה הפלוגה לצאת לחופשת שבת נערכה הגרלה מי יישאר לשמור. לירון לא עלה בגורל הנשארים. אחד החיילים שעלה בגורל- קיבל את רוע הגזירה בצורה קשה והחל לבכות ולהשתולל. רחמי לירון נכמרו עליו והוא התנדב להחליפו מחשש שמא יזיק לעצמו.לירון החל לסבול מכאבי גב שהלכו ותכפו. לעצת הוריו לבקש מסדר חולים ולטפל בעצמו לא שעה. הוא אמר "שכעת ברצוני לסיים את הטירונות והמקצועות עם החברה הנפלאים שרכשתי ואחר כך אתפנה לטפל בבעיותי". בחופשותיו הרבה לספר על אודות החברים הנפלאים ועל המזל הרב שנפל בחלקו להיות בצוותא עם מחזור נפלא שכזה.

עוד סיפור המעיד על לירון ורגישותו לזולת- חברו דן בן-ישראל סיפר לו בטירונות כי נפרד מחברתו מזה שנים. דן נראה ללירון מדוכדך בשל כך. לירון רץ מייד למפקדו וסיפר לו על כך. לירון נתבקש ללוות את דן למרפאה.

מספר לנו דן: "במשך כל הלילה לא מש לירון לרגע ממני. הוא שוחח עימי ועודד את רוחי לחלוטין עד ששכחתי כלל מהחברה שלי". לירון חשש שדן יזיק לעצמו והחליט להיות ער וצמוד, ולעזור לחבר בשעת צרה.

במהלך הצמ"פ ברמה"ג, נהגנו לבקר את לירון בכל שבת שנשאר וכך התוודענו מקרוב לחבריו הטובים שבפלוגה, לאותה חבורה מיוחדת ונהדרת. זכור לנו שבאחת השבתות, כשרק הגענו לביקור וכבר כעבור כחצי שעה הוקפצה כיתת הכוננות. לירון, שהיה נמנה על כיתה זו, ביקש מייד שניסע חזרה ורץ לקחת את ציודו האישי. עמית, חברו מהיישוב, הציע שהוא ייצא במקום לירון ע"מ שלירון יישאר עמנו. לירון סירב בכל תוקף וביקש מאיתנו שנחזור הביתה. "אני כרגע כונן ואם יש הקפצה מבצעית לא אוותר עליה ואשלח את חברי במקומי"... כך טען.

בטקס סיום הצמ"פ הופענו גם אנו כמו כל יתר ההורים. להפתעתנו ניגשו אלינו שוב ושוב חבריו ושאלונו "אתם ההורים של לירון"? "דעו לכם יש לכם בן נפלא. כל כולו נשמה טובה" סיפרו. "בחרנו בו כחניך למופת- אך אל נא תגלו לו"... ואכן בסוף הטקס הוכרז לירון כחייל למופת תוך כדי הדגשה כי הבחירה הייתה של כל חבריו לפלוגה ובפה אחד ומלא. היינו כה מאושרים וגאים בבננו.

היה זה אופייני ללירון להצטיין בכל הקשור לחבריו ולא כלפי הממונים עליו. הצטיינות שנבעה מאופיו ואישיותו, ואהבת האדם שבו.

לאחר הצמ"פ, עת התפזרו החבורה לפלוגות המבצעיות, לירון מאד שמח כי המ"פ שאותו העריך בחר בו כחייל בפלוגתו. לירון היה מאוכזב מכך כי הפלוגה לא הייתה מיועדת לעלות לגזרת לבנון. המחשבה שאולי לא "יזכה" לשרת בלבנון הפריעה לו עד למאוד. ערב אחד התקשר לירון הביתה כולו צוהל וזורח "אמא היום הייתי סוף סוף בלבנון וגם אם זה רק ליום אחד, כי נשלחנו לעבודות ביצורים"!!! לירון היה כה שמח בשל יום אחד בלבנון לפחות...

בהמשך, בחורף 2000, ירדה הפלוגה לשרת בגזרת טול-כרם. בשל הקרבה לביתנו הרבינו לבקר את לירון גם באמצע השבוע, בכל עת שניתן וככה התוודענו מקרוב והיכרנו טוב יותר את חבריו לפלוגה. באחת הפעמים, כשהיום היה גשום במיוחד, התקשר לירון הביתה. אימו דאגה לו בשל הגשם שירד והוא כעת נרטב במשמרת. לירון כעס על אימו: "את נורא אנוכית. האם את יודעת שכעת שוכבים חיילים במארבים בלבנון ולהם אין מסתור? תפסיקי לחשוב רק על בנך"... כזה הוא לירון. תמיד חושב על האחרים כאשר הוא עצמו בתחתית סולם העדיפות והדאגות שלו.

נשוב לרגע קט אל המוסיקה והשירים. בתקופה זו היה השיר של "מטאליקה" NOTNING ALSE METTEVR אהוב עליו במיוחד.בבוקר יום א' - כשרותי הסיעה את לירון לתחנת ההסעה, השמיע לירון לרותי את השיר הזה. הוא תירגם את מילותיו ועמד על המשמעות והמסר שכה נראו לו חשובים: - לירון הבין כי השיר קורא לאדם "לפרוק עול", להשתחרר ממנהגים ומוסכמות ולהיות בעצם אתה. לעשות את מה שאתה באמת חפץ. לא לבטל את רצונך בפני המוסכמות.

רותי מיד פירשה זאת - כמין החלטה שגמלה בליבו של לירון להשתנות. כאילו גמר אומר בליבו להיות הוא עצמו מבלי להתחשב יתר על המידה במוסכמות.הזדהותו של לירון עם השיר הייתה מדהימה . כאילו דיברו מתוך גרונו.רותי - הפנימה ובתוכה התייסרה פנימה. התייסרה על כי בדרך חינוכה היא חסמה את לירון. רותי ישבה ותרגמה את השיר וחפרה וחקרה בהם שוב ושוב. היא ניסתה בכל מאודה להבין לליבו של לירון. ולחוש את ההבדלים בין אופיו, אישיותו וערכיו המוסריים של לירון לבין "המוסכמות" והחברה של ימינו...

לאחר מותו של לירון - מצאו חבריו של לירון בתוך הסרבל שלו שכבר עבר כביסה עוד שירים.לדעת רותי - השיר הבא כתב לירון מתוך השפעה ברורה של השירים והמסרים של מטאליקה וכך כותב לירון:-"תפרוש ידיים לצדדים,צא מהחדר הקטן בו אתה סגור ימים.תסתכל קדימה -תחשוב על כל מה שאתה רוצה תעשה כל מה שאתה באמת רוצה אל תפחד להגיע לקצה.מצד אחד המשפחה - מצד שני - החברים,בכל צעד אשר אתה עושה - הנך חושש מה הם חושבים אתה בכסא החברתי הרצון והחופש שלך - קיבלו עונש מוות חפש את האור - תשתחרר מן הכל תאמין שאתה יכול".חבריו של לירון לפלוגה, התרגשו מאוד למקרא השיר, הם הדפיסו את השיר ובדף שהופץ לכל חיילי הפלוגה נאמר שזוהי צוואתו של לירון. החבר'ה סיפרו לנו - שמאז - השיר הזה תלוי בדרך קבע ליד כל מיטות חיילי הפלוגה.ואכן - לירון החל לנסות ולהשתנות ואפילו בבגדיו הבחינו בשינוי קיצוני.לירון - אשר תמיד הקפיד לקנות רק בגדים ונעליים אלגנטיות מהשורה הראשונה ואשר שמר תמיד על הופעה מסודרת ומכובדת, החל להקפיד ולברור פחות.עם הזמן החל להתלבש יותר ויותר "זרוק" - אם כי הבגדים נקנו בחנויות יוקרתיות ובצבעים שקטים יחסית.מספר חודשים לפני מותו - החל לירון לקנות בגדים זרוקים ובצבעים מאוד רעשים וצועקים וזאת מחנויות בשווקים ובירידים.ממש בסמוך למותו קנה חליפת שרוול צבעונית וצעקנית במיוחד אשר הפתיעה אותנו ואת כל חבריו. חליפה רועשת - ההיפך הגמור מאופיו וביישנותו. וחבריו מאוד ברכו ושמחו על השינוי.

בסוף התעסוקה הזו נבחר לירון כחייל מצטיין ומקבל תעודת הוקרה ממפקד החטיבה הגזרתי . בתעסוקה זו מספרים מפקדיו וחבריו, מעבר לאופן ביצוע המשימה, בלט לירון ביחס ההוגן והמכובד שנתן לפלשתינאים. הוא מצא את שביל הזהב איך לבצע את המוטל עליו תוך שמירה על כבוד האדם, באשר הוא אדם. עוד מספרים חבריו, שגם הפלשתינאים העריכו וחבבו את לירון בשל גישתו ההוגנת והמכובדת כלפיהם.בזמן התע"מ בגזרת טול-כרם, היה זה במהלך סתיו-חורף 99, החל לירון להוציא לפועל את החלטותיו. החלטות שקיבל בעקבות השירים, מילותיהם והמסרים אשר הוא קלט מאיתם. מסרים שעימהם הוא הסכים בכל ליבו.במהלך חופשותיו המעטות והקצרות בבית, החל לירון להקדיש יותר "זמן איכות" למשפחתו.הוא החל להשכיר סרטי וידיאו ועמד על כך שכל בני-הבית יצפו בהם בצוותא. במיוחד, התעקש ודרש מרותי במפגיע שתניח לכל עיסוקיה ותשב לצפות יחד עימו בניחותא ובריכוז. הסרטים שלירון השכיר גם הם היו סרטים בעלי מסרים. מספר ימים לאחר תום הצפייה היו הסרטים עולים במוחך ומצאת את עצמך עדיין חושב והוגה בהם.

"הנרגילה" - לירון אהב מאוד ל''נרגל ''ותמיד בצוותא עם החברים לעולם לא לבד. הוא קבע את הנדנדה שבחצר הבית לפינת "הנירגול". הם נהגו ל"נרגל" תוך כדי האזנה למוסיקה כמובן.

לירון, לימד את רותי אימו ל''נרגל ''וביקש ממנה להצטרף אליו לעשן נרגילה בצוותא ואז היה יושב ומסביר לה את משמעות השירים שברקע.

השירים כולם היו בעלי תוכן ומשמעות מיוחדת בעבורו.רותי נזכרת - שלירון ביקש ממנה להאזין לדיסק של "בוב מרלי" ולהקשיב במיוחד לשיר! REDE METION SONG כששב בחופשתו הבאה - שאל את רותי אם היא הקשיבה וכאשר הבין כי לא מצאה זמן, הוא כעס עליה וביקש ממנה להצטרף אליו לנרגילה וישב עימה והסביר לה את השיר ומשמעותו.

בשיר דובר על האפליה של הכושים בארה"ב. ואיך הם קוראים להם לזקוף את קומתם בגאווה, להאמין בעצמם וביכולותיהם וכן לעשות, לשנות ולהילחם בעד דרכם וזכויותיהם.ורותי - תוך כדי האזנה מבינה וקולטת כי הנה לירון כאילו נענה בעצמו לקריאה הנ"ל ומבקש לעשות את השינוי גם בו עצמו וכאילו הוא מצפה לתגובתה, "ממתין לאישורה".

לירון הקפיד מאוד לא לאכזב את הוריו. הוא ביקש חיזוק מהם, מעין "אישור" שהוא צריך ויש לו את הזכות וההצדקה לשנות ולהילחם על צדקת דרכו ואמונתו.ההורים ולירון הסכימו בכל שיחותיהם בנושא שכל אדם באשר הוא, צריך למצוא את דרכו, למצוא את יישותו אישיותו ויכולתו וזאת תמיד תמיד תוך הקפדה חמורה - לעולם לא על חשבון הזולת. לשנות, להיות אתה - זה נהדר - אך זאת מבלי לפגוע בזולת.

עוד מספרים לנו חבריו, וזאת לאחר האסון, כי לירון היה הלב והנשמה של הפלוגה כולה. ביושרו הרב עם אמות הצדק וההגינות שלו. עם מסירותו לאין קץ לחבריו ולפלוגה, היה לירון לסמל. בעיתות משבר די היה במבט אחד בעיניו המאירות ובחיוכו השובה לעודד כל אחד. לדבריהם, היה בו בחיוך הזה, לתת להם כוחות להתגבר על משבר, לשכוח, ולהמשיך הלאה ביתר שאת.גם מפקדיו נעזרו בו ובמנהיגותו הטבעית. לעיתים קרובות נועצו בו ושאלו לדעתו. הם ידעו כי ממנו ישמעו רק את האמת. דעה אובייקטיבית ללא משוא פנים. הוא היה הגורם המפשר בין המפקדים לחיילים. כולם ידעו כי לירון רואה רק את טובת הפלוגה לנגד עיניו ולכן ניתן לסמוך על דעותיו.לירון הרגיש טוב מאד בפלוגה ובעיקר מהבחינה החברתית. עד כדי כך אהב את חבריו שמספר פעמים נקרא לראיון מג"ד. המג"ד ניסה לשכנעו לצאת לקורס פיקודי אך לירון סירב בכל תוקף. הוא חשב לעצמו "איה עוד אמצא כאלה חברים נהדרים" ובשל החשש שלא יחזור לפלוגה ולחבריו, וויתר על יציאה לקורס הקצינים.

בעיות הגב המשיכו להציק ללירון וכהרגלו הוא הזניח את הטיפול הרפואי בעצמו. לנו היה מספר "שהכל בסדר. אני מרגיש אחלה, תפסיקו לדאוג"... ואילו חבריו מספרים, שהכאבים הציקו לו מאד ובלילות הוא היה נאנח וסובל בשקט מכאביו. למרות זאת, לא ויתר לירון ולא עשה לעצמו כל הנחות. הוא המשיך למלא את תפקידו, כולל בעבודות בתחמושת ובמזקו"מ, ולא די בכך. כשהיה מסיים לעבוד ולטפל בטנק שלו היה הולך ומושיט עזרה לצוותים אחרים.אורי שנורמן חברו הטוב ביותר בפלוגה, סיפר לנו כי באחת הפעמים, כשראה שלירון כבר מגזים בעזרתו לצוותים אחרים ניגש אליו וביקש ממנו ללכת לנוח. "לירון אמר לי" מספר אורי "איך אני אנוח, כשיש עוד חברה שעובדים על הטנקים"?? אורי אמר לו "אתה את שלך סיימת והנך סובל מכאבי גב". לירון התעקש להמשיך ולעזור עד שבלית ברירה אורי נאלץ לאיים עליו "שאם הוא לא ילך לנוח הוא יצטרך לקחתו משם בכוח"...

ביולי 2000, עלה הגדוד לתעסוקת חי"ר במוצבי דרום רמה"ג. לירון בשל אופיו ולאור בעיות הגב שלו נבחר להיות "ב' קודקוד"- נהגו של המ"פ. התפקיד די קסם והחמיא ללירון- אך הוא מאן לקחתו. היות ובתפקיד זה חשק חברו הטוב אורי. הוא לא רצה שבעטיו, אורי לא יקבל את התפקיד. רק לאחר ששוחח עם אורי, ואורי הבהיר ללירון שזה בסדר מבחינתו והוא שמח כי חברו הטוב נבחר לתפקיד הזה, ניאות לירון לקבל עליו את התפקיד.

לקראת סוף התע"מ בדרום רמה"ג, נודע כי הפלוגה אמורה לעלות לגיזרת הר-דוב ועם הטנקים. לירון שהיה מקורב למ"פ, הבין שקיימת בעיה של ציוות וראה כי כל חבריו הוותיקים שובצו לטנקים. לירון ניגש מייד למ"פ וביקש להשתבץ כאיש צוות בטנק. המ"פ סירב בתחילה והבהיר ללירון כי הוא נחוץ לו מאד כנהגו. לירון לא נתרצה ועמד על שלו. "איני יכול להיות במפל"ג כשכל חברי משובצים בטנקים. אני רוצה להתנדב ועומד על כך"... וכך חזר לירון אל הטנקים. התנדב שוב כהרגלו, והפעם אל מותו הטרגי.

הפלוגה ירדה מהקו ביום ד' אחה"צ. עד סוף השבוע עסקו בטיפולים ובהתארגנות וזכו לחופשת שבת קצרה מיום ו' בצהריים ועד מוצאי שבת. זאת משום שבבוקר יום א' היו צריכים להתחיל באימון.

שוב מספר אורי שנורמן: "במוצאי שבת, למרות מצב הרוח הירוד בשל העובדה שהחופשה הייתה קצרה, ישבנו לירון ואני כמעט כל הלילה ושוחחנו ולירון אמר לי "שבת קצרה? לא נורא. הנה הרווחנו ערב שלם נוסף להיות ביחד"...ואז הגיע אותו יום א'- מר ונימהר. יום ארור ומקולל. יום א' כב' בחשון תשס"א (19.11.2000).הצוות של לירון מבצע אימון. כל אנשי הצוות חדשים מאד בפלוגה וזה להם האימון הראשון כצוות. רק לירון הטען-קשר היה ותיק ומאומן. אימון היום התנהל פחות או יותר עפ"י רצון המ"פ.ובאימון הלילה- שהיה לילה חשוך ואפל ללא ירח כלל, יצא הצוות של לירון למסלול לילה אחרון במחלקה לאותו יום. ואז בסביבות 20.30 אירע האסון הנורא מכל. בעת היתקלות בסוף המסלול, על הטנק היה להיחלץ לאחור, תוך כדי המשך ירי לעבר המטרה. המא"ג לא ירה ולירון החל לירות בנשקו האישי תוך כדי קבלת האישור. המט"ק נסע לאחור ללא הכוונה ואיבד את השליטה על הציר ועל הנהג. לפתע החל הטנק לנטות על צידו. לירון היה הראשון שצעק בקשר "מתהפכים". לירון, כנראה בשל ניסיונו להציל את נשקו האישי ולהכניסו לטנק בשלמותו, נכנס פנימה אך כנראה לא התיישב כהלכה במקומו ואז התהפך הטנק ולירון נהרג במקום כתוצאה משבר במפרקת.

הנה- ברגע אחד מר ונמהר וכתוצאה מתאונת אימונים מיותרת ולגמרי לא מחוייבת המציאות, ותוך הפרה בוטה של נורמות כללי והוראות הבטיחות, קיפח בננו לירון את חייו והוא רק בן 20!!! נותרנו שבורים, רצוצים וכואבים. הקרקע נשמטה לחלוטין מתחת רגלינו. עולמנו חרב עלינו במחי יד אחת.

עוד פרטים וסיפורים שנודעו לנו מפי חבריו לאחר מותו:בכיתה יב' ב"חקלאי"- לירון נבחר לתלמיד מצטיין בקרימינולוגיה. היה טקס שבו נקרא לירון לגשת לבמה ולקבל את התעודה, ולירון בשל היותו ביישן ונחבא אל הכלים שלח את חברו לקבל בעבורו את התעודה, ואנו לא ידענו על כך כלל.גם בקורס הכושר הקרבי היה לירון חניך מצטיין וקיבל תעודה ולנו לא סיפר.הצוות של לירון נבחר לקורס צלפים. הצוות אכן עבר את הקורס בהצלחה ובהצטיינות וקיבלו סיכה מוזהבת. לירון ניגש והעניק את הסיכה לתותחן בטענה שהוא הצלף. "אתה התותחן המכוון והפוגע ואני רק הטען. הסיכה הזו כולה שלך"...לעומת זאת באימון האחרון ביום התאונה המחרידה, בעת אימון היום צוותו של לירון לא הצליח לפגוע במטרות. המ"פ ניגש ללירון בהומור ושאלו "מה קרה?? מדוע אינכם פוגעים"?? לירון השיב "כנראה שאני טוען חזק מידי את הפגזים והם עפים רחוק מידי"...הנה- זה הוא לירון. את כל הכישלונות הוא נושא על כתפיו וההצלחות המה של החברים בלבד.

לירון ניחן בתכונות מיוחדות והעיקריות שבהן שהיו סימן היכר בולט שלו: "ואהבת לרעך יותר מכמוך"... צנוע ונחבא אל הכלים. בעל יושר אישי והגינות למופת. תוכו כברו תמיד. שאף לשלמות בכל. ביישן ומופנם ובמידה מסויימת אף תמים.לאור כל האמור והמסופר לעיל האם ייפלא איפוא הדבר כי לירון נקרא בפי חבריו "לירון טוב" או "לירון הצדיק" ולעולם לא רק סתם לירון...

ממכתבו של הרמטכ"ל- מכתב הניחומים: "לירון היה חייל למופת אשר אהב את פלוגתו ואת שירותו הצבאי. לירון ניחן בתכונות אשר הפכוהו למודל לחיקוי לכל הפלוגה. צניעותו הרבה, כושר מנהיגותו ונכונותו לעשייה בלטו לעין כל, ובשל כך היה אהוד על מפקדיו וחבריו. כל משימה אשר עסק בה נעשתה באחריות ומתוך אהבתו את הפלוגה... בטוחני כי חסרונו יורגש בקרב מפקדיו וחבריו ליחידה".

ממכתבה של מחנכת כיתה יב'- ביה"ס "חקלאי פרדס-חנה" - ליליאן דהאן: "גבוה יפה תואר עם חיוך מבוייש ועיניים בורקות. מהר מאד נעשה אהוב ואהוד על ידי חבריו ומורים. הפגין דרך-ארץ למופת, בלט בצניעותו ובנימוסיו, ושימש דוגמא לתלמיד בכל הווייתו"...

ממכתבו של הרן זיק- חברו למסלול ולפלוגה: ..."אבל אתה כזה היית לירון. נשמה טהורה ומושלמת כל-כך, שכל חבר היה חשוב לך, אפילו יותר ממך... ואני במיטה בלילה הערצתי אותך יותר ויותר על דרך התמודדותך, על החוזק הנפשי והבן-אדם המופלא שהיית... לא הספקתי לומר לך זאת... היית ותמיד תהיה הנשמה של הפלוגה, והנשמה הפרטית שלי... "היית הבן-אדם הכי מדהים שהכרתי. עם כל-כך הרבה צניעות, אבל עם כל-כך הרבה זוהר מסביב. ועכשיו אתה כל כך חסר... החיוך שלך, הייתה לו "שפה משלו". החיוך הזה נתן לנו כוח להמשיך. די היה לראות את חיוכך והעצבות והייאוש נעלמים, ופתאום יש כוח ואפשר עוד קצת "לסחוב"... החיוך שלך נשאר כאן איתנו לנצח, ויוביל אותנו קדימה תמיד".

ממכתבו של חברו למסלול ולגדוד- דן בן-ישראל: "הלוואי ואפגוש בהמשך חיי בעוד חבר כמוך, למרות שזה בלתי אפשרי כי אתה היית אחד ויחידי"... לא אשכח אותך לעולם, מעזרתך לחברך ליבי כל פעם נפעם. תמיד מעודד ותמיד עוזר גם למי שלא ממש חבר... אצלך כולם היו באמת שווים ולא היו לך שונאים. כל הסובבים אותך- מאד מאוד מעריכים ואוהבים. לירון לא הלך ולא נשכח, לירון עדיין כאן עימנו נוכח. כל כך נמרץ ותמיד מחוייך. נער מקסים שלא מפסיק להדהים. כשאתה עצוב או מדוכא, אין דבר שהוא לא יעשה, נחלץ לעזרה בכל מקום ובכל שעה. הוא ממלא אותנו בחום ואהבה. חרוט במוחנו וחקוק בליבותינו. זהו לירון חברנו שרק מי שזכה להכירו גילה- איפה גרה ושוכנת הנשמה"...

אורי ודותן- חבריו למסלול ולפלוגה מספרים: "שירתנו יחד עם לירון שנתיים מעולות בצבא. מה יש להגיד עליו? ניסינו למצוא "פאקים" או קטעים מסריחים אצלו, כמו לכל בן-אדם, למי עשה רע או עוול ולא הצלחנו. החסרון היחיד הוא שעזר יותר מידי ונתן מעצמו יותר מידי. היה תמיד מדגם בכל מיני דברים ולא חשב על עצמו. נשמה טהורה. והחיוך שלו עזר לכולם וסחב אותנו הלאה. בדילמות היה נותן דעה מתונה ושקולה. יש דברים שלא ניתן לתאר במילים... כזה הוא לירון"...

מדברי ניר חונוביץ'- חברו הטוב מכרכור: "אפשר לומר על לירון את המילים הכי טובות שאפשר לתאר בהן בן-אדם וזה לא יספיק"... למדנו יחד והיינו החברים הכי טובים. גם הצבא לא הפריד בינינו".

מדברי אדם ששון- חברו מכרכור: "תמיד אומרים על מי שהלך שהיה צדיק. אבל במקרה של לירון הוא היה צדיק אמיתי. הוא תמיד חשב על עצמו במקום האחרון והציב את החברים והמשפחה במקום הראשון. לירון היה בחור אחראי. לא פעם כשיצאנו לבלות היה הוא מוותר על השתייה למען החברים. נהג הוא לאמר "אתם תשתו ואני אנהג הביתה".

אלעד ליטבק- חבר למסלול: "עשינו מסלול 8 חודשים ביחד. מהיום הראשון אהבתי את לירון. היה לו תמיד את הנשמה הטובה ורק רצה שכולם יהיו בסדר ולא היה איכפת לו מעצמו. טוב הלב שלו כה איפיין אותו, זה היה ממש מוגזם לפעמים. הוא חסר מאד לכולנו".

ושוב אל השירים... עליהם כבר דיברנו.לאחר מותו - סיפרו לנו חבריו מהאזרחות ומן הפלוגה שבכל הנוגע לשירים הם נוהגים להאזין למוסיקה ולא למילים. ובהתפעמות ציינו כי לירון היה שונה מהם בזאת.לירון - הקשיב למילות השירים ולתוכנם. הוא התחבר אל השירים דרך משמעותם ולא דרך המוסיקה. הוא היה יושב עימם וביחד מנתח בפניהם את התכנים ואת המסרים שהוא קולט מתוך השירים. וע"י כך, הם מספרים, לירון, לימד אותנו להקשיב למילים ולא רק למוסיקה. ותמיד הוא נהג לנתח בפניהם כמשל את השיר "מלון קליפורניה".

ונסיים בציטוט מתוך שיר שכתב לירון:

- ציטוט זה אף נחקק על קברו הטרי. שיר שעבורנו הפך להמנון...



"כדג מחוץ למים

כציפור בלי כנפיים

אנו בלעדיך

ותמיד חושבים עליך"...

בניית אתרים: