תפריט נגישות

סמל אבנר (אבנריק) שמחוני ז"ל

אבנר שמחוני
בן 20 בנפלו
בן דלילה ואסף
נולד בקיבוץ תל יוסף בעמק יזרעאל
בז' באב תש"ח, 12/8/1948
התגורר בתל יוסף
התגייס ב-אוגוסט 1966
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 7, חט' 14
נפל בפעילות מבצעית
בי' בטבת תשכ"ט, 31/12/1968
מקום נפילה: ראס סודר
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: א, חלקה: 20, שורה: 07, קבר: 01.

קורות חיים

אבנר, בן אסף ודלילה, נולד ביום 12 באוגוסט 1948, ז' באב תש"ח בקיבוץ תל-יוסף שבעמק יזרעאל. למד שתים עשרה שנות לימוד בבית הספר המשותף לתל-יוסף ועין-חרוד. בגיל שמונה התייתם מאביו שנפל בתום "מלחמת סיני". השתייך לתנועת "הנוער-העובד"; עסק בספורט שהיה קרוב ללבו, כדורסל, בו שיחק וגם אימן קבוצות ילדים; כמו כן אהב לשחות ופעמים אחדות השתתף ב"מרוץ התבור" ע"ש יצחק שדה. נמנה על המנגנים בתזמורת כלי-הנשיפה של חברת הילדים.

בשעות הפנאי הקדיש עצמו בעיקר לספרות ולפעילויות ציבוריות. רשימותיו ומכתביו מעידים על רגישות ונטיה ספרותית, כי יפה-סגנון היה. אבנר ערך את עלון חברת הילדים, ראיין את בני גילו והטיף לעבודה ולתרומה לקיבוץ ולחברה. עסק בפעילויות הדרכה מגוונות בקרב חברת הילדים. אבנר שפע רגש והזדהות עם הזולת, לב אוהב פעם בקרבו והוא מצא סיפוק במעשה הטוב. נהג להביט לעומקם של דברים ולבחנם בלא להקל ראש.

אבנר לא יכול היה להשלים עם עזיבת חברים צעירים את הקיבוץ, והאמין כי הקיבוץ הוא המקום בו מתקיימים ערכים של שוויון, שיתוף ואחווה. "אוי ואבוי", התבטא פעם במכתב, "אילו היו הקיבוצים חדלים מלהיות". אבנר סלד מדברי גבוהה גבוהה, שבצידם הגשמה מועטה. אמנם יפה היה, לדעתו, להאמין באידיאלים, אך ידע עד כמה קשה לממשם. הוא דרש יותר מסירות לענפי המשק השונים ויותר פעילות למען החברה.

ישר-דרך היה, כן ומסור; לחם בעקשנות לעשיית צדק. הצניעות, הענווה, התום והאמונה שהיו נסוכים על פניו ינקו ממקור טהור שבקרבו. למשפחתו הסב נחת והיא שמחה לראותו מצליח בלימודיו, בפעילותו בחברה ולאחר מכן בעבודה בפרדס - ענף בו בחר והצטיין. הוא נשא בעול הענף בכל המסירות עד ליום גיוסו לצבא. גם כשהיה בא לחופשה קצרה משירותו בצבא, היה רץ לעבוד בפרדס, תוך הרגשה של סיפוק רב.

אבנר התגיס לשירות סדיר בצה"ל באוגוסט 1966. הוא הוצב בסיירת חטיבת השריון 7. בצבא היה מסור מאד לתפקידיו. בפרוץ מלחמת-ששת הימים השתתף אבנר בקרבות דמים מרפיח ועד מפרץ סואץ במסגרת סיירת החטיבה. בסיום המלחמה שב הביתה והיה לו רבות לספר על הימים הקשים והסכנה התמידית בה היה נתון.

לאורך כל תקופת שירותו געגועיו למשפחתו תמיד היו גדולים מאד; במיוחד קשור היה לאמו ולסבתו יהודית ושמר עימן על קשר רציף באמצעות מכתבים.

בתום המלחמה נמשכו התקריות לאורך הגבולות; ואבנר, אשר בינתיים עבר לשרת בחט' 14 בתפקיד של סמל מבצעים, ניצב על משמרתו במפרץ סואץ ואף תקרית רצינית לא פסחה עליו. ביום 31 בדצמבר 1968, עשרה בטבת תשכ"ט, התנדב אבנר לפעולה מבצעית לחילוץ נפגעים מיחידתו. הג'יפ בו נסע עלה על מוקש דרומית לראס-סודר ושם מצא את מותו.

מפקד יחידתו כתב מכתב תנחומים למשפחה בו ציין את אבנר בתפקידו האחראי שדרש חריצות, מסירות, תבונה ואחריות; תפקיד בו עשה לילות כימים. "בכל מקרה של משימות מיוחדות" כתב המפקד בשמו ובשם חיילי היחידה, "היה אבנר בין המתנדבים הראשונים וכך ירד עלינו האסון שעות ספורות לאחר שחש לסייע לחבריו. המפקדים והחיילים כולם העריכו את אבנר אשר ויתר על זכויותיו, פעל תמיד בצורה נכונה וביצע את משימותיו בשלמות ואף מעל הדרישות…חבר ומפקד מעולה נלקח מאיתנו".

אביו, אסף, אשר נודע לתהילה כמפקד במלחמת השחרור ולאחר מכן כאלוף פיקוד הדרום בניצחון המזהיר במלחמת סיני (נובמבר 1956), נפל בתאונת מטוס בסיומה. אבנר הובא למנוחת עולמים סמוך למקום בו נקבר אביו - בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

אחיו, יואב ויפתח שירתו כקצינים בצה"ל במלחמות ששת-הימים (יוני 1967), יום-הכיפורים (אוקטובר 1973) ובמבצע שלום הגליל - מלחמת לבנון (יוני 1982).

קיבוץ תל-יוסף הוציא לאור בפברואר 1969 את עלונו "מחיינו", שהוקדש לזכרו של אבנר. לאחר מכן המשפחה יזמה הוצאת חוברת לזכרו. בקיבוץ ניטע גן זכרון ואבן הוצבה במרכזו עליה חרוט שמו - אבנר.

בניית אתרים: