סמל דוד אסייג ז"ל

אלבום תמונות

עד מלחמת ששת הימים היו גבולות מדינות ישראל, הגבולות שנקבעו בתכנית החלוקה. הגבולות לא כללו את שטח רמה"ג, ירושלים המזרחית וחצי האי סיני. מלחמת ששת הימים היתה מלחמה שהתנהלה בכל החזיתות.
המצב בגבול עם סוריה הדרדר. מצרים, סוריה וירדן כורתות ברית הגנה לפיה יעזרו זו לזו במלחמה נגד ישראל. מצרים סוגרת שוב את מיצרי טיראן ומרכזת כוחות גדולים בסיני. כל הסיבות הנ"ל הביאו את ישראל למסקנה כי המצב ידרדר לקראת מלחמה.
מטרת חה"ן: ערב מלחמת ששת הימים שהתברר שפני הערבים למלחמה, הוטל על חיל הנדסה להיערך בדחיפות למתקפה קרבית משולבת, וזאת ע"י התחפרות, הקמת מכשולים, בעיקר הנחת מספר רב מאוד של מוקשים. כמו כן כללו הכנות לבלימת ההתקפה האפשרית, הכשרת צירי תנועה, הכנסת פתרונות לאספקת מים וחשמל, גידור, ריכוז ציוד מכני הנדסי וכו'.
בחזית המצרית: היה על חיילי ההנדסה לפרוץ שדות מוקשים שהניחו המצרים, לפלס ולשפר דרכים שיאפשרו לצה"ל לקיים את תנופת המתקפה שהיממה את האויב.
בחזית המרכז: היה על כוחות ההנדסה לפעול במשימות דומות, בנוסף לכך להגיש סיוע צמוד לכוחות שפרצו את העיר העתיקה. כמו כן היה עליהם לפוצץ את הגשרים שעל הירדן ולמנוע בכך הזרמה של תגבורת ירדנית ועירקית.
בחזית הצפונית: חיל הנדסה מילא תפקיד חשוב, היה עליו לפלס נתיבים אל הרמה, אילולא כוח זה אף כוח לא היה מגיע.
בעמק דותן: הנדסה פרצו את הדרכים ליהודה ושומרון, כבשו את ג'נין וחילצו צוותי טנקים במה שידוע כאחד ממעשי הגבורה הבולטים של הפלסים בתולדות צה"ל.

המאמץ העיקרי בגיזרה העיקרית של מלחמת ששת-הימים - פיקוד דרום - נפל על גדודי הנדסה שפעלו האחד באיזור קציעות-בארותיים והשני בגיזרת עזה - אל-עריש, ועל פלוגות ההנדסה המשוריינות שבחטיבות השריון. במלחמה עצמה התפצלו הכוחות ופעלו במסגרת היחידות הלוחמות, בהתאם למשימות השונות שהוטלו עליהם.
גדוד סדיר של חיל-ההנדסה בפיקודו של סא"ל זליג לבנון (וייס), ירד לקציעות מייד אחר מצעד יום העצמאות בירושלים. בתקופת ההמתנה, שנמשכה כשלושה שבועות, הניחו חיילי הגדוד באיזור קציעות-בארותיים כ-12,000 מוקשי נ.ט., הקימו יותר מ-700 מחפי-ראש לעמדות; ביצעו 350 חפירות לטנקים, כ-250 חפירות לתותחים, וכ-570 חפירות לרכב מינהלי. כן שיפר הגדוד דרכים באורך של כ-90 ק"מ.
בהחל הקרבות פרצו אנשי חה"ן שדות מוקשים שהונחו על-ידי האויב ופתחו צירים לתנועת כוחותינו. משנפתח הגבול למעבר כוחות צה"ל, הוטל על הפלסים לשפר בדחיפות את ציר ניצנה - אום-כתף. העבודה בוצעה תוך תנועת הכוחות, כשהפלסים נעזרים במורגים ואף בעבודת ידיים. תוך שעה-וחצי בלבד הושלמה המשימה וכוחות השריון הצליחו לעבור ולהתקדם לעבר יעדיהם. לכניסה המוקדמת של כוחות השריון לאיזור אום-כתף נודעה חשיבות רבה, כיוון שאיפשרה לקדם את פני הטנקים המצריים ולאבטח את החטיבה, שפרצה אל מיתחמי אום-כתף.
הדרכים באיזור היו משובשות ומלאות מהמורות ומכתשים. במהלך תנועת הכוחות לעבר אום-כתף ואבו-עגילה סתמו הפלסים את המכתשים ופינו את המוקשים שבציר ובמיתחם אום-כתף עצמו. כוחות חה"ן סייעו לחטיבה בפריצה למיתחם ואף בלחימה בתעלות. כן הכשירו הפלסים את הצירים להתקדמות יחידות התותחנים וחטיבה 8, תוך שהם מפנים מוקשים ומסייעים בחילוץ טנקים.
מיבצע רב-היקף היה העברת חלק מאוגדת אריק שרון בציר זה (12-10 ביוני). לפי הנתונים שנמסרו למפקד הגדוד, היה הציר שאורכו 40 ק"מ עביר לרכב 4*4 בלבד. על כוח חה"ן הוטל להכשיר את הציר ולהעביר בו 700 כלי רכב מכל הסוגים לכיוון נח'ל. העבודה נמשכה 48 שעות רצופות, כשהפלסים נעזרים בכלי צמ"ה, בחומר מקומי למילוי מכתשים ובעת הצורך - גם בעבודת ידיים. היה זה מאמץ מרוכז, שהוכתר בהצלחה מלאה.
הקרבות נמשכו, כידוע, ימים ספורים בלבד, אך הפסקת האש לא בישרה רגיעה לפלסים, כי אם להפך: הגברת הפעילות. קודם כל היה צורך לפנות את הצירים מטנקים ומכלי-רכב פגועים של האויב. השיטה שננקטה היתה פשוטה - דחיפת הטנקים וכלי-הרכב אל שולי הדרך בעזרת כלי צמ"ה, תוך הקפדה שלא לגרום להם נזקים יותר מן השיעור שאין מנוס ממנו, שכן רוב הכלים היו מועמדים להסבה ולשימוש בידי צה"ל.
משימה נוספת, שבה רכש חה"ן נסיון עשר שנים לפני כן, במבצע "קדש", היתה הפעלת מערכת המים ושיקומה. כל מאגרי המים, המשאבות והמיתקנים בסיני שוקמו ותוקנו ותוחזקו בידי אנשי חה"ן.
חיילי חה"ן בסיני אף עסקו בהבאתם לקבורה של חללי האויב. החללים נקברו בקברי אחים וסומנו כראוי. כן נעשה רישום של מקומות הקבורה. שנה לאחר תום המלחמה, כשביקש זאת הצלב האדום, סופקה לנציגיו מפה ובה סימון מקומות הקבורה.
משימה אחרת שהוטלה על הגדוד היתה הכשרה מהירה של הצירים ההרוסים בואכה תעלת סואץ ושיפור שדה-התעופה בראס-סודר.