תפריט נגישות

סגן ראובן שטינהוף ז"ל

לזכרו - בצלאל


מי לא הכיר את ראובן, אותו בחור "השויצר" איך שקראו לו אז, אותו בחור בעל ה"פטנטים" אשר תמיד בחיי מחנה ידע להסתגל לתנאים, אותו בחור אשר הסתגל בקושי לעבודה בהיותו מחברת נוער, כזה הכרתי את ראובן.
מחוויותנו בחברת נוער הסתגל בקושי לחברה; אבל במרוצת הזמן מצא ענין והתחיל לפתח את ידיעותיו.
לא ידענו להעריך את כשרונותיו כי תמיד אמרנו שעושה את זאת מתוך שויץ, אבל במשך הזמן הוכיח שהוא מסוגל גם לחנך אחרים. אהב את חיי הכפר וביחוד את תנאי המחנה.
מי זוכר את ראובן כשהתקבל ל"הגנה" איך שהוא שמח, איך שהוא רקד משמחה ולא רק מתוך התלהבות אלא מתוך הכרה. הוא ידע שמהיום ההוא, הוא חבר בצבא המחתרת העברית ובזה מצא ענין רב. אני זוכר אותו יום כאשר הוא חזר מהאמון ברובה, עיניו נצצו כי הוא ידע שהחזיק ביד נשק מגן כי הוא מתאמן לעתיד.
אבל גם הפעם החברה לא הבינה אותו. והנה יצאנו להכשרה וימי הסערה קרבו ובאו, וראובן היה בין המתנדבים הראשונים בהנתן הצו. תחילה הוא גויס למחלקת משקים. בעמק חפר נתגלה לראשונה הכוח הקרבי שלו והתנהגותו כחייל, זוכר אני את ראובן כשחזר באותו לילה איום מהקרב על טירה, ובשהיותו פצוע סחב משדה האש את מפקדו הפצוע וגם את הנשק, שכה יקר היה אז. זה היה הקרב הראשון של המחלקה. המחלקה נכשלה, אבל הוא לא נכשל. להיפך, כאן הוא הראה לנו את אישיותו, את עוז רוחו ואומץ לבו וכאן הוא היה לנו לדוגמא. מאז עברו חודשים ועל ראובן לא ידוע כלום, איפה הוא נמצא וכו'... והנה ביום בהיר אחד אחרי הפצצה קלה ברוחמה מתגלה לעיני דמות מוכרת. לחיצת הידיים החמה הוכיחה לי שהוא יהיה לי חבר נאמן. אבל ראובן כבר לא היה אותו ראובן. הוא עבר לפלמ"ח ל"חיות הנגב", את זקנו גידל בגאוה וגם את שני הפסים הכחולים על הכתף הצליח לקבל. הפעולות והקרבות לא משפיעים עליו, הוא נפצע שנית אבל הוא חוזר לגדוד. והנה ראובן עולה בדרגה. הוא קצין חבלנים והוא עושה את המלאכה בנאמנות והכרה.
הנגב במצור. על ראובן הרבה לא ידוע. התחילו ההכנות לפריצת הדרך, ראובן בין המתפרצים הראשונים.
זוכר אני את ראובן כשהוא מתפרץ בג'יפו הדוהר לגבולות ואיך שהוא קפץ מהג'יפ עם התומי ביד ואמר שקרבות אכזריים מתחוללים לפריצת הדרך.
ואחרי כבוש באר שבע חזר ואמר בפשטות: "היתה פעולה נקיה", אבל אנחנו ידענו שהוא ומחלקת הקומנדו היו גורם חשוב בכבוש העיר.
המבצע לפריצת הדרך לנגב נגמר ואת ראובן לא רואים יותר, עד שמבצע "חורב" מתחיל. והנה מהתחלת המבצע ראובן מופיע דוהר על הג'יפ בדרכי הנגב. אבל שזה יהיה המבצע האחרון שלו, את זה הוא לא ידע והנה הוא נקרא לפעולה, הוא ומחלקתו לפיצוץ גשר חשוב ע"י ביר-עסלוג', וכאן כדורי האויב השיגוהו ונפל פצוע. באין אפשרות נסיגה הוא וחבריו הפצועים נשחטו ללא רחמים ע"י המצרים.
את אמו אשר הגיע יום לפני מותו ארצה לא הספיק לראות.
ולך ראובן נתת את היקר לך, יותר מזה לא יכלת לתת, אילו היה לך אולי היית נותן. נתת את חייך, היית חייל נאמן לפלמ"ח ולצבא, היית דוגמא לנו.
יהיה זכרך ברוך בצרור החיים של חיילי ישראל אשר מסרו את נפשם למען תקומת העם.
חברך
בצלאל

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

בניית אתרים: